חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי ממש לחוצה ושאני מנסה להכנס למחשבות שלי יותר לעומק אני לא מצליחה למצוא סיבה מוצדקת. 

יכול להיות שזה בגלל התקופה של הבגרויות , אולי זה שאין לי כסף לחורר עוד פירסינג ויכול להיות שזה בגלל שערב שבועות מתקרב. אבל שאני מנסה לפענח מה בדיוק מפריע לי אני לא מצליחה. 

הלחץ גורם לי לרעוד, מונע תאבון [זה נדיר] , גורם לי לחשוב הרבה ובכך מכניס אותי לדיכאון .  כמובן שאם כל הדיכאון שמציף אותי בימים האחרונים אני עדיין לא ניראת מדוכאת בחוץ . אני עדיין שומעת שמיניסטים שצועקים לעברי "האפי! מה קורה?". כן כן , השמיניסטית קוראים לי האפי יענו שמחה. ולפעמים גם סמיילי... 

אני חייבת לציין שדווקא מאז שאני ואננס ניפרדנו התחברתי יותר לשמיניסטים. אין לי מושג למה. 

אגב , עידכון קטן : אני עצבנית על אננס . המאנייק העז לשקר לי.

קיצר, הכפר התחיל בכל ההכנות המטורפות שלו לקראת שבועות ומאז לפני שנתיים בכל פעם ששבועות מתקרב אני נכנסת לדיכאון עמוק.

אולי זאת הסיבה? למרות ששבועות בא אלי ממש בלי התראה מוקדמת. פשוט ראיתי את אב הבית של הכפר ואת בן מכינים את הבמה באמפי ותולים את השושבות ואז היכה בי הזיכרון ההוא, אז נפל האסימון שאחרי ל''ג בעומר מגיע שבועות .

האירוניה מצחיקה אותי . איך הסיבה שבגללה אני לא אוהבת את שבועות הובילה אותי אל המקום בו מקדישים לחגיגת שבועות הכי הרבה?

כבר כמעט שנתיים עברו. 

אני לא מאמינה. 

איך שהזמן טס. 

אני מרגישה כאילו רק אתמול הגעתי לכפר. רק אתמול היה יומי הראשון.

אלו שאני עדיין רגילה לקרוא להם יא'-לפים תוך פחות מחודש כבר עוזבים את הכפר. ואם אראה אותם שוב זה יהיה רק כשיחזרו לבקר.

מצד אחד , אני מחכה שחלקם יעזבו. מצד מצד שני אתגעגע להרבה אחרים ... 

כל הפוסט הזה מבולבל לי, הוא מתחיל מנושא אחד וקופץ לאחר , וממנו מדלג ישר לנושא שלישי וחזרה לראשון . 

זה כניראה מה שקורה לי עכשיו במוח . 

יש לי בחילה שלא מפסיקה כבר כמה ימים . והפעם אני חוששת שהיא לא מהחומר הראדיואקטייבי שמגישים לנו בחדר האוכל .

אני חושבת שהקיבה שלי פשוט מושפעת מהמוח שלי. הכל התהפך לי שם והיא נכנעה והתהפכה לה גם.

אני לא יודעת ממה זה נובע , אבל אני מרגישה כאילו אני מקיאה עכשיו . על המקלדת . מקיאה את כל המחשבות שלי .

טוב לא את כולם , אחרי הכל זה עדיין אינטרנט ואין לי מושג מי יכול לראות את מה שאני כותבת . 

ולחשוב שיש לי עוד כל כך הרבה לומר?

פה אני כותבת בערך 30% , לפסיכולוגית שלי אני מספרת 5.1%

אני מכילה בתוכי יותר מידי , אני צריכה לפרוק. אבל אין למי ...........