חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

אני מצטערת על האחור. 

הייתי צריכה לכתוב בערב שבועות כמו שהבטחתי אבל אתה זוכר שסיפרתי לך על הכפר, וההכנות המטורפות לרגל החג אז לא הספקתי. מצטערת.

לאחרונה יש לי פלאשבקים מהתקופה הזאת בדיוק בשנה שעברה. אני ממש זוכרת כל דבר, כל פרט לא משמעותי. ישבתי לי ממש בחדר הזה. חדר 9 על המיטה האמצעית בחדר מאוחר בלילה והתחלתי לתאר לך כל מה שעבר עלי במשך השנה מאז שעזבת. 

זוכר שסיפרתי לך אז על בית הספר החדש? על הפנימייה החדשה? החברים החדשים? החיים החדשים?

אז השנה אני באותו בית הספר ואותה פנימייה אבל יש עדיין הרבה שעבר עלי השנה.

קודם כל , הכרתי הרבה אנשים חדשים שאני לא יודעת מאיפה להתחיל. הגיעו לפנימייה כמה. לילי ביינהם . היא עברה לכאן בעקבותיי. החלתי גם להתחבר יותר לכאלו ששנה שעברה לא החלפתי איתם מילה.

זוכר גם שהייתי רק בחברת האנשים מהקבוצה שלי ? אז התחברתי השנה לעוד קבוצות בכפר בעיקר השמיניסטים. היה לי אפילו חבר שמיניסט אבל אתה יכול להרגע,  זה נגמר. האמת ממש עצוב לי ששנה הבאה הם כבר לא יהיו פה....

וגם מחוץ לכפר הכרתי הרבה אנשים חדשים. חלקם אפילו הידידים הכי טובים שלי לתקופה הנוכחית. גם הם יותר גדולים ממני. התחלתי להסתובב עם כאלה שיש להם רישיון נהיגה, ושוב, אל דאגה , הם אנשים שאני יכולה לסמוך עלייהם . אתה מכיר אותי ויודע כמה שאני חשדנית אז אם משהו לא ניראה לי אני פותחת את הפה. (:

עשיתי נזם באף , אני יודעת שאם היית כאן לא היית מרוצה מהעובדה הזאת. בנתיים הוא נסתם אבל אל תדאג , הבת העקשנית שלך תעשה עוד חור במהרה. יגאל אמר אפילו שהוא ישלם לי כי לאמא אין כסף . [למרות שהיא קנתה לעצמה מיטה וארון חדשים. ואיך שחכתי את הפלזמה...].

הלכתי לצו ראשון , הצבא לא מת עלי במיוחד . הם מאיימים כל הזמן לשלוח אותי לכלא. הייתי שם יותר פעמים מכל מי שהלך לצו ראשון איי פעם ניראלי. ונחש מה? עדיין אין לי סיכום פרופיל! עוד מעט אני צריכה להתגייס ועדיין אין לי סיכום פרופיל ! מה יהיה איתם?

צבעתי את השיער, נכון צבעתי אותו עוד לפני שבועות שנה שעברה אבל הספקתי לצבוע עוד מספר פעמים מאז . וגם הסתפרתי לבד. טיפה קצר מידי, זה דיכא אותי בהתחלה , אבל כמו שהש"ש שלי אומר "תוך 10 ימים זה עובר".

ואם כבר מזכירים את הש"ש הוא לימד אותי ימין ושמאל. כן תתפלא אבל אני עדיין מתבלבלת ..

ואם כבר ש"ש-נים אני רוצה להיות אחת ! אני רוצה לעשות שנת שירות ולתת למדניה את חלקי.  אבל זה כבר נושא לשנה הבאה...

עכשיו אתה אולי תכעס עלי ... אבל עוד משהו שעשיתי השנה בפעם הראשונה זה ללכת לפאב ומסיבות נוער. תתפלא אבל הכניסו אותי לפאב. אני לא יודעת אם השומר מסטול או שאני ניראת בת 18 ועשיתי חיים! אני יודעת שאתה עצבני אבל תאמין לי שבינגוד לאחרים אני יודעת איך לשמור על עצמי שאני שותה. אסור לי להזכיר מה הלך בוולדמורט אבל בוא נגיד שזאת הפעם היחידה איי פעם שלא שלטתי במעשים שלי.

בפעם האחרונה שהיינו שם חגגנו יומולדת 17 לסאמי . טעמתי "סקס און דה ביצ'" "סן פרנסיסקו" "מרטיני" לקחנו לכבוד סאמי שוט של "טקילה" בדיוק בחצות! ואז התלהבנו אז הזמננו עוד שוט ושתיתי יחד עם מישל משקה ממש טוב שעולה באש ומוסיפים לו שני צ'ייסרים . אני חייבת לציין שזה המשקה הכי טוב שטעמתי איי פעם . היה לו טעם כמו של ערק לוהט אבל זה לא היה ערק. שחכתי איך קוראים לזה .. ולבסוף פגשנו שני חברים מהפנימייה שלי אז לקחנו עוד טקילה יחד איתם .

זה בסדר.. אני מבינה למה אתה כועס. 

 עשיתי עוד כל כך הרבה דברים במהלך השנה הזאת . אני מנסה לחיות ככה שאני אסתכל לאחור ואומר "כשהייתי בת 17...." יהיה לי הרבה מה להגיד. [בהשארת MTV כמובן] .

כמובן שביום שנסענו לבקר אותך שוב רבתי עם אמא. היא רצתה לנסוע בלעדי . היא אמרה שאני לא מכבדת אותך ולא מגיע לך בת כמוני. והיא המשיכה לרדת עלי. 

היא יכולה לרדת עלי , להביך אותי , לדרוך עלי והוריד אותי לשפל ואפילו פחות אבל ברגע שזה מגיע לכבוד שיש לי אלייך אני מפסיקה לשתוק. 

זה כל כך הרתיח אותי אתה אפילו לא יכול לתאר כמה . בחיים שלי לא הייתי עצבנית כל כך כמו שהייתי באותו הרגע . היא כבר יצאה מהבית לכיוונך ולא היה לי איך להוציא את העצבים אז הבאתי אגרוף לקיר והתחלתי לבכות . הדמעות לא היו מהכאב ביד . הם היו דמעות מעצבים . לא היה לי אכפת שהתנפחה לי היד וניהיה לי שתף דם . גם לא הלחיץ אותי שגיליתי שזז לי שם משהו מהמקום . כל מה שעניין אותי זה איך אני מגיעה אלייך ? 

התכוונתי להתקשר למוניות אבל דודה הקדימה אותי והתקשרה אלי. "מה את נורמאלית את לא רוצה לבוא?!" מאיפה לעזאזל הגיעה לה המחשבה הזאת??!?!?!  אה... נו כמובן ... אמא שלי . 

אחרי שהסברתי לה מה באמת היה שם היא הבינה הכל . אמא שלי סידרה אותה וזאת לא הפעם הראשונה. לבסוף כן הגעתי לשם זה לא משנה איך אבל עשיתי את זה. 

חיכיתי שכולם יתפנו כדי שאוכל להיות איתך קצת זמן לבד. התיישבתי על הקבר שלך , ניקיתי אותו קצת והתחלתי לספר לך בערך כל מה שכתבתי למעלה. שאלתי אותך אם באמת אתה היית זה שרמז לי על התשובה הנכונה בגרות באנגלית שהייתה לי יום לפני? כי אני יכולה להשבע ששמעתי את הקול שלך מדבר אלי. אבל בדיוק כשהתחלתי להפתח אח שלי אסף אותי ואמר שאמא שלי רותחת ועדיף שאני לא יעצבן אותה. 

אגב הקולות שאני שומעת . תקופה לאחר המוות שלך אובחן אצלי משהו לא נורמאלי. אני רואה יצורים ושומעת קולות שאנשים אחרים אומרים שהם לא שומעים. דודה שלי נלחצה מהעניין ולקחה אותי לאיזה איש מקצוע שחשש לסכיזופרניה. 

ושוב, אל דאגה אין סכיזופרניה ואין כלום . הפסיכיאטר לא יודע איך להגדיר את התופעה אבל הוא אמר שזאת כניראה תגובה פוסטרמאוטית למצב הקיים. 

למוות שלך ,ליחסים העקומים שלי עם אמא, למעבר המהיר למקום חדש והתרגלות לחיים חדשים. 

הוואנאבי "סכיזופרניה" הזאת היא הדרך של המוח שלי להתמודד ולהסתגל. 

בקיצור , חזרנו הבייתה אח שלי חבש לי את היד שהתחילה להחליף צבעים ולמרוח משחה מתאימה . נכנסתי למיטה ולא רציתי לצאת עד הבוקר למוחורת . 

העלתי לפייסבוק את השיר הזה שבו כל מילה חשובה:

רציתי בהתחלה להעלות את השיר "WHEN YOUR GONE" של אבריל לאבין אבל אני לא חושבת שהוא כל כך מתאים . בנוסף לא רציתי שיווצר בלבול והחבר שלי לשעבר חס וחלילה יחשוב לרגע שהכוונה בשיר מופנת אליו. [ממש לא!]

עכשיו אני בפנימייה. עוד חודש בערך מסיימים ללמוד . הלימודים ממש קשים לי אבא, אני זוכרת שעזרת ליגאל שהוא היה בגיל שלי.

מצד אחד אני מחכה לחופש הגדול כי כיתה יא' זה כבר מאוס , אבל מצד שני קשה לי עם אמא.

יש לי עוד כלכך הרבה לכתוב לך אבל לא אשפוך הכל פה בבת אחת . אספר לך כבר בהמשך . . .

והכי חשוב,אני כל כך מצטערת על ההזנחה. אני באמת מוחרכה לכתוב לך הרבה יותר. אני מתגעגעת. בבקשה תראה לי סימן ממך .

 ♥well , i can say i had a speical dad