חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

 אז הייתי ביום המאה . 

אני לא מבינה למה כולם אומרים שזה יום נוראי ? האמת היא שאפשר להגיד שאפילו נהניתי שם . 

הייתי בקבוצה ד' מספר 4. והיו לנו כל מיני משימות שאין לי כלכך כוח להתחיל לחפור עלייהן אחת אחת אבל הינה טיפ לאלו שעוד לא היו ביום המאה:

במשימה שצריך להרכיב מגלשה לגולות אפשר לגעת בגולה!!! כי אני לא ידעתי את זה ואני חושבת שרק בכלל שלא הבנתי טוב את ההוראות לא הלך לי טוב בזה .. כי בניתי דווקא מגלשה מאגניבה ):

בכל מקרה התחברתי שם מאוד מהם עם הבנות רצינו אפילו לשמור על קשר אבל יצא בסוף רק עם אחת מהן . הם היו חמודות בטירוף כל אחת ! 

אפילו התחברתי עם בנות מקבוצות אחרות ג' א' ב' ה' בעצם כל קבוצה חחח 

אחת מהבנות התחילה לקרוא לי "תותית" היא אמרה שהאישיות שלי מזכירה לה את תותית כי אני חייכנית עליזה וחביבה כזאת כל הזמן. בקיצור, היה יום נחמד מאוד. 

בקרוב כניראה אקבל את השאלון העדפות שלי . מעניין מה אני יעשה בצבא? אני ממש מקווה תיאטרון צבאי אבל כל מי שאני אומרת לו שאני רוצה ללכת לשם אומר לי את המשפט "בהצלחה עם זה" בטון הכי ציני שקיים . 

מעניין אם אני עדיין אהיה בבלוג כשאהיה בצבא? 

ועכשיו לנושא אחר:

אם כבר הזכרתי את התיאטרון אז עברתי את האודישן לבית פרנקפוקט ואחת הבמיות שם המליצה לי לנסות ללכת לאודישן בבית צבי . היא אמרה שאני ממש מתאימה לשם ברמה. אז בעוד פחות משבוע אני צריכה להיות מוכנה עם מונולוג מיתוך מחזה ושיר בעיברית . 

אני מקווה שאספיק הכל .. 

המונולוג כבר מוכן . אני עושה בדיוק ההפך ממה שעשיתי בבית פרנקפורט. [חתולה על גג פח לוהט] הפעם החלטתי ללכת על קומדיה. אני יעשה מונולוג מיתוך "הזוג המוזר" של ניל סיימון. אני כבר יודעת אותו בעל פה וגם די התחלתי לעבוד עליו . עכשיו , הבעיה היא השיר. אני לא יודעת על איזה שיר ללכת... החלטתי ללכת על שיר שאני מתחברת למילים שלו אז חיפשתי מלא שירים ומלא מילים בשירונט. וכלום . הייתי כלכך נואשת למצוא שיר שאוכל להתחבר אליו בעיברית שחשבתי אולי כבר ללכת על ההוא של קרן פלס . אבל אמרתי שאין מצב .

עוד קצת חיפושים ומצאתי שירים שקשורים לקטגוריה "אבא" אז היה את השיר "אבא'לה בוא ללונה פארק" שהוא שיר חביב שאוכל לעשות בקלות כי יש בוא הרבה משחק.

אבל אם אני עושה קומידיה אני רוצה שהשיר יהיה משהו קצת פחות קומי שיראו שאני יכולה לשחק הכל . אז מצאתי את השיר "אבא" של שלומי שבת. 

אבל הוא יותר מידי מדכא והבית האחרון לא מסתדר לי והתקשתי להתחבר.. 

אבל לפתע מצאתי את השיר הבא: 

אמנם אף פעם לא חוויתי אהבה ובטח שלא את אהבת נעוריי אבל ברגע ששמעתי את השיר התחלתי לבכות. זה היה שיר שאבא שלי היה שר לי שהייתי ילדה קטנה. לפני שהייתי הולכת לישון . או מתי שהיו לי סיוטים ולא הצלחתי להרדם. 

אני לא יכולה לשמוע את השיר הזה פעם אחת ברצף בלי לבכות באמצע שלא נדבר על לשיר את זה. הקול שלי מתחיל לרעוד ומתחילות לרדת לי דמעות. אני מתחילה לשמוע את המילים וישר נכנסים לי פאשבקים קצרצרים כמו שרואים בסרטי דרמה ואני נזכרת בכל מה שהיה פעם לפני הכפר ולפני החיים עם אמא שלי. אני נזכרת באותה ילדה תמימה וקטנה שהתלהבה מכל דבר והייתה תמיד שמחה והרגישה אהבה ולא חשבה על כל הצרות שמטרידים אותה יוםיום ולא נותנים לה מנוחה. ועד שהראש שלי חוזר למציאות יוטיוב מראה לי סרטונים נוספים ואני לוחצת בתמימותי על "נגן שוב" והכל חוזר על עצמו.

אז אם אתחיל לבכות להם באמצע אני פשוט אחרטט שהדמעות בכוונה כדי לגרום להם להתרגש כי אם אני אתחיל לדמוע מולם אולי זה יעשה להם איזה משהו בלב והם יראו כמה שאני שחקנית טובה. 

"זיכרון שעולה בי שוב ,

פרדס רטוב,

יללת התנים ואת .

שהיית אהבת נעורי ......."