חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

טוב אז אתמול בערב ניפגשתי עם אחותי שסיפרה לי על בחור שיצאה איתו לסוג של דייט והכל הלך ביינהם מעולה ואפילו מעולה מידי אם יורשה לי לומר. הייתה כימייה וזירמה. השיחה שלנו התגלגלה לה לביקורות מאוד קשות [מהצד שלי בעיקר] על מערכות יחסים ומה שביינהם. רומנטיקה,קטעים,סטוצים מזמוזים ויזיזים וכו'... כל מה שקשור לזה. 

למרות שלא חשבתי כבר על אננס משו כמו.... אמ... לא יודעת אבל כבר מלא זמן שהוא יצא לי מהראש תודה לאל ועבר לי ממנו סוף כל סוף. השיחות האלה הזכירו לי אותו קצת. הם העלו לי סיטואציות ופלאש בקים ממה שהיה בייננו.

התחלתי להתלונן לאחותי שממש עצוב לי שאנחנו כבר כמעט לא בקשר. כן מידי פעם אנחנו מדברים.. אבל זה כבר בכלל לא מה שהיה פעם לפני שניהיינו ביחד. כל שיחה אצלנו היא 5 וחצי משפטים בלחץ בוואטסאפ וכל האווירה של השיחה אקווארד כזאת .. אני ממש רוצה לדעת מה שלומו ואיך הוא ומה הוא עושה בימים אלה.. שלא ניכנס לפרטים הקטנים.. שאלות יותר אישיות שצצות לי במוחי כמו  אם הוא חושב עלי עדיין?

על החיים ועל המוות לקחתי את הטלפון, נכנסתי לוואטסאפ, כתבתי "אז... איך במחינה הצבאית?" עמדתי ללחוץ על שלח אבל אז השתפנתי מחקתי את הכל וזרקתי את הטלפון.......

אחותי כניראה חשבה שזה יהיה מצחיק אז היא לקחה את הטלפון ושלחה לו את ההודעה בסופו של דבר .. 

תוך שנייה אפילו פחות הוא כבר ענה והתחלנו לדבר. 

כבר ידעתי שהשיחה הזאת הולכת להכנס לרשימת השיחות הסתמיות והמביכות שלנו אבל אז הוא שלח לי סרטון.

הסירטון הזה צולם כשעוד היינו ביחד.. 

אני צילמתי את הסרטון. 

צילמתי אותו עושה איזה שהם שטויות ואני צוחקת מהצד. שחכתי לגמרי מהיום הזה.. היה כל כך כיף אני נזכרתי פתאום.

לא ידעתי איך להגיב .. מה אני אמורה לענות לו על זה עכשיו? 

"וואחד רמיזה הוא הביא לך פה" אמרה אחותי. 

אבל אני מכירה אותו מספיק טוב. והוא לא רמז על זה. 

העדפתי שלא לענות לו שאני ליידה. שוחחנו עוד קצת ואני חזרתי הבייתה, ישבתי ככה עם עצמי, רוקנתי את הראש מהכל והחלתי שאני הולכת על זה. זאת ההזמנות שלי לענות לו כל מה שאני חושבת. לסיים עם המחשבות המטופשות שלי אחת ולתמיד ולהגיד לו את האמת בפרצוף.

בסוף לא עשיתי את זה .. פשוט שאלתי אותו איך הוא מצא את הסירטון הזה.. 

ואז שמעתי "דוריאן, כאן המוח שלך מדבר אלייך. נמאס לי מבעיות ההתבגרות שלך יא חתיכת נערה מטומטמת בגיל הטיפש עשרה. את כותבת לו כאן ועכשיו מה את רוצה להגיד לו! אם לא תעשי את זה אני נשבע שאני לא נותן לך לישון היום בלילה!"

סעמק, המוח שלי צודק ... 

אז לקחתי את האייפון בידיים הרועדות שלי, בלעתי את הרוק וכתבתי:

-"אני דווקא שמחה ששלחת לי את הסרטון הזה. יש כמה דברים שאני רוצה להגיד לך כבר הרבה זמן כדי לסגור מעגל שנשאר פתוח אבל מעולם לא ידעתי איך להעלות את הנושא. אני חושבת שאתה מבין לאן אני חותרת פה אז אני ממש לא רוצה לחפור לך ואם לא בא לך להכנס לנושא הזה זה סבבה לגמרי.. " 

נעלתי מקשים שמתי את האייפון על הספה וברחתי מהר לחדר אחרי. 

"פלופ" נשמע הצליל של הודעה. 

"ho, shit. מה אני עושה עכשיו?!"

הסתכלתי על הצג וההודעה ממנו. וחשבתי לעצמי.. "וואטאפאק למה אני מתהגת ככה?! עבר לי ממנו! מה אכפת לי כבר מה הוא חושב עלי!"

-"כן זה רעיון טוב באמת לא יצא לנו לדבר בצורה נורמאלית. והאמת שגם אני רציתי. "

"אההההההההההההההההההה מה אני עושה עכשיו!?!?" אני שונאת להתבטא ולהגיד מה אני חושבת כי אני מרגישה תמיד חשופה נפשית. אבל אני יודעת שאם אני לא יעשה את זה אני סתם שפן. 

טוב, לקחתי נשימה עמוקה ושאלתי אם אני יכולה להתקשר. 

הלכתי לחדר מבודד שאמא שלי לא תצוטט לי שם. התיישבתי. לקחתי נשימה עמוקה נוספת. וחייגתי. 

צליל החיוג היה נשמע ממש ארוך. אני לא ידעתי מה לעזאזל אני עושה או למה לעזאזל אני עושה את זה. הרגשתי לחץ מטורף. אבל לא הבנתי מאיפה הוא בא? אני כבר לא דלוקה עליו אז למה ?!?

הוא ענה לטלפון. 

אני עניתי חזרה. 

התחלנו לדבר. 

אמרתי לו שאני מצטערת שהנושא הועלה ככה בוואטסאפ פשוט אני לא ידעתי אם אני עוד אראה אותו איי פעם ונוכל לשבת אחד על אחד לדבר שיחה רצינית כמו שני בני אדם נורמאלים. 

אמרתי לו שאני חושבת עליו לפעמים, על מה שהיה בייננו. שאני יכולה להבין למה הוא נפרד ממני.. כי אני מביכה ומעצבנת והוא בטח לא הרגיש בנוח איתי. ממש חבל לי שניתקנו קשר כי הרי היינו לפני זה ידידים מאוד קרובים. 

ואחרי כל הנאום קורע לב הארוך הזה הוא גם אמר לי דברים שמעולם לא הייתי מגלה אותם לבד......

קודם, הסיבה שהוא נפרד ממני בכלל לא הייתה מה שחשבתי. למעשה הוא אהב את זה שאני מביכה אותו והוא אהב את זה שאני מעצבנת אותו. הוא ממש אהב אותי באמת ועם כל הלב. הוא אפילו אמר לי שהוא נכנס ממש לדיכאון אחרי שניפרדנו ולא הבין למה הוא עשה את זה בכלל. הוא מתגעגע אלי אבל לא בקטע הרומנטי. הוא מתגעגע לתקופה שסתם עשינו חיים ביחד. 

אמרתי לו שגם אני. 

הוא סיפר לי על המכינה על אנשים חדשים שהוא הכיר ועל כל מה שהוא עושה בימים אלה. אני סיפרתי לו שבכפר לא השתנה הרבה שכיף להיות שמינסט והשכבה שלו ממש חסרה לי. דיברנו בטלפון איזה שעה אם לא יותר. 

בסיום השיחה הוא אמר שהוא היה שמח אם נמשיך לדבר ככה כמו באותו יום. 

אמרתי לו שהוא מוזמן להתקשר אלי מתי שהוא רק רוצה.

הוא אפילו אמר שהוא רוצה לבוא לתוכנית 10 שלנו אם הוא יצליח לצאת מהמכינה הוא יבוא בכיף. ובסוכות שיהיה לנו תורנות הוא בטוח יבוא לבקר. 

היום בבוקר הוא שלח לי הודעה "היה לי ממש כיף לדבר איתך אתמול ולהוציא את הכל סוף כל סוף" והוסיף לזה סמיילי חמוד. 

עניתי לו ואנחנו מדברים עד עכשיו עדיין!

אני לא פוטוגנית היום... 

מי אמר שאקסים לא יכולים להשאר ביחסים טובים! ^_^

אני כל כך מקווה שהקשר הזה ישאר ככה!

אני באמת אוהבת אותו בתור בן אדם.. וירדה לי אבן ענקייייית מהלב. עכשיו אני מרגישה טוב.