חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

ביום שישי הייתה לנו את התוכנית 10 האחרונה שלנו.

עשינו את סאלח שבתי. סיפור על אדם מבוגר שעולה עם המשפחה עתירת הילדים שלנו לארץ ישראל ובמקום להגיע לשיכון כמו שהבטיחו לו הוא מגיע למעברה והדרך היחידה לצאת משם היא לעבוד על כולם אבל הבעיה שלו היא שכולם עובדים עליו כי הוא חדש. ובחיים לא הייתי מבינה שזאת העלילה אם מישהו לא היה מסביר לי כי לדעתי הסיפור ממש משעמם. 

אבל אנחנו חבורה של מוכשרים הצלחנו לגרום להצגה הזאת להיות ממש מעניינת. טוב, בהופעה עצמה לפחות..

עשינו את החזרה הגנרלית בפני מנהל הפנימייה ולאומת השנתיים שעברות שבהן השתתפתי וזכיתי לשמוע רק מחמאות וביקורות טובות הוא אמר את המשפט הבא :
"ההצגה הייתה ארוכה. [למרות ששנה שעברה היא הייתה 20 דקות יותר והוא לא אמר כלום] היו דברים שהיו מעניינים אבל היו דברים שלא. "

ורוב ההצגה הוא הסתמס בטלפון ומתי שהוא לא הסתמס הוא נרדם.

הוא בכלל לא התלהב ממהצגה שלו ואפילו הצליח לעצבן את המדריך שלי [זה לא משימה כל כך קשה אבל...] לאחר ההופעה מנהלת בית הספר ניגשה אליינו וביקשה שנופיע עם ההצגה מול כל בית הספר!!! וכולם כלכך התלהבו! באו המון אנשים מורים וחוצניקים וכמעט כל השכבה של אלו שסיימו שנה שעברה! וקיבלנו הרבה שיבוחים מכולם. והבמאי שלנו אמר לי [רק לי!] שאני חייבת ללכת לתאטרון צה"ל! לייק דעע

יום אחרי המדריך שלי התקשר למנהל הפנימייה ותפס אותו צופה בסרט סאלח שבתי. המדריך שלי צחק צחוק מרושע וגרם לו לבוא ולהודות שהוא מצטער על הביקורת הרעה אבל ההצגה הייתה מעולה. 

חשבתי אולי שגם לי כדי להיות במאית בכפר בעתיד? חוץ מענייני המשחק אוכל להרוויח ככה כסף מהצד וגם להינות ולחזור לתקופת התיכון. זה יהיה מאגניב. (:

מצטערת אם הפוסט לא יצא טוב פשוט אין לי סוללה בלפטופ אז הייתי צריכה לכתוב ממש מהר. 

אני רוצה להוסיף תמונות מהתוכנית 10 אבל אני לא אספיק כי המחשב עומד להכבות אז בפוסט הבא! 

בקיצור, חבל שזה נגמר. אבל היי ! ב-31 לחודש בית צבי!!