הפוסט הבא נכתב לפני כשבועיים אבל הוא הגיע לטיוטות והחלטתי לא לפרסם אותו.
בעקבות כמה מעוראות וחלום שחלמתי החלטתי לפרסם אותו אחרי הכל עם כמה שהוא אישי:
דבר מוזר קרה.. הופיע לי תיקייה חדשה במחשב של תמונות ושירים.
לחצתי על התיקייה והתחלתי להסתכל בתמונות. התמונות האלה... איך הן הגיעו לשם?
השיר הראשון שקפץ והתנגן ברקע תוך כדי שהסתכלתי היה "מנגב לך את הדמעות" של שלמה ארצי. אני מאוד אוהבת את השיר אבל זה קצת אירוני שדווקא הוא קפץ.
באמת נזלו לי כמה דמעות. נוזלות לי אפילו עכשיו. אבל אין מי שינגב.
לא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן. אני לא מאמינה.
אני מסתכלת על התמונות, רואה את תווי הפנים שלו, ואני חושבת שזאת הפעם הראשונה מזה שנתיים שאני מפנימה את זה שלא ראיתי אותו כל כך הרבה זמן.
אני לא יודעת מאיזה מילה להתחיל לתאר את הגעגועים שיש לי אליו. התחלתי לשמוע את הקול שלו שר במקום השיר שהתנגן בלופים.
ככה הציפו אותי זכרונות מהחיים שהיו לי לפני. מהתקופה שלא היה לי כמעט קשר לאמא שלי.
מה הייתי עושה רק כדי לראות אותו עוד פעם. פעם אחרונה ודיי, רק כדי להפרד ממנו ולהגיד לו שאני אוהבת אותו.
כל כך הרבה דברים הייתי מספרת לו רק אם הייתי יכולה. עד היום זה לא נקלט. יש ימים שאני מרימה את הטלפון במטרה לשלוח לו הודעה או להתקשר כדי לדבר איתו אבל רק אחרי חיפושים בספר הטלפונים אני נזכרת שאני לא יכולה. [כמו למשל לפני כמה ימים רציתי להודיע לו שאריק איינשטיין מת כי הוא חולה עליו! אבל אני חושבת שהוא יבין את זה כבר לבד כשיפגוש אותו שם למעלה.]
זכרתי איך הוא ניראה. אבל מעולם לא שמתי לב לפרטים כל כך קטנים ביום יום שראיתי אותו. מעולם לא הבחנתי שהשיער שלו הספיק להלבין או שהוא היה הולך עם החולצה בתוך המכנסיים. רק בתמונות האלה שמתי לב.
מזל שאני לבד בחדר עכשיו.
כי ה"כמה דמעות" האלה ממקודם הספיקו להתגלגל לבכי. בכי שלא היה לי כמוהו כבר תקופה ארוכה.
כמה חודשים לפני ברגעים כאלה הייתי חותכת כדי להשתיק את עצמי. כי לא הייתי נותנת לעצמי לבכות גם שאני לבד.
לא עשיתי את זה כבר יותר משלושה חודשים וגם הבטחתי לאננס שתומך בי שאני גם לא הולכת לחזור לזה. עדיין רואים את החתכים אפילו הישנים האלה מלפני חצי שנה ולצערי אני צריכה כל הזמן לשמור על היד שאני הולכת עם חולצה קצרה. כל עוד אני אחזיק את עצמי לא להתפתות הם יעלמו בקרוב.
שואלים למה אמרתי בהתחלה שקרה דבר מוזר?
כי את המחשב קיבלתי מתנה ליום ההולדת ה 16
אבל הוא נפתר כשהייתי בת 15....
ולסיום,
בכל מקרה, חלמתי היום בלילה כמה חולומות כי קמתי כמה פעמים במשך הלילה.
זה קצת מוזר לי שאני זוכרת את כל החלומות שהיו לי הלילה כי בדרך כלל אפילו חלום אחד אני לא זוכרת. אז החלומות הראשונים פחות חשובים. החלום האחרון הוא הקטע פה.
חלמתי שאני בורחת מהבית אל הקבר של אבא שלי באמצע הלילה ומתחילה לדבר איתו ולשפוך לו הכל. הכל ......
כשקמתי אני באמת התכווונתי ללכת לבקר אותו. עד שהסתובבתי וראיתי שחברה ישנה אצלי ואני לא יכולה לקחת אותה איתי.
אני מקווה שאוכל ללכת אליו מחר.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד לו .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dorian.