חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

אני לא יכולה בלי אינטרנט!!!!!! כל כך הרבה לפרוק ואני פשוט לא יכולה!

אז נכנסתי דרך הטלפון כי אני פשוט חייבת לכתוב פוסט, גם האינטרט של הטלפון משגע אותי כי הוא איטי בצורה מוגזמת כבר. אבל עדיף מכלום......

אז ככה, שעה אני שוכבת במיטה ולא נרדמת. 

התקף געגועים לאבא שלי תקף אותי. ביום שני אני חוקית והוא לא פה כדי לחגוג איתי. 

בפעם האחרונה שהוא ראה אותי הייתי ילדה קטנה ומבולבלת שלא מבינה כלום מהחיים שלה. 

אני יודעת שאם הוא היה פה עכשיו הוא היה כלכך מאושר לראות איזו ילדה גדלה לו להיות. 

אבל הוא לא....

למה לא הלכתי מתי שהייתי בבית לבקר אותו למה?!?!?!

למה אני פחדנית למה?!?!?!?!

הלוואי שהכפר לא היה רחוק כל כך והייתי יכולה עכשיו לקום מהמיטה לצאת החוצה וללכת אליו....

ואני כבר נחנקת מהדמעות והכרית שלי רטובה. 

וגם כבר מתכוננת לעוד לילה ללא שינה. 

 אני חייבת לחזור לכתוב פה רצוף. אבל קשה.

ובנימה זו, מחר בשעה הזאת יום הולדת.

אני כבר לא קטינה.