חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

אני שונאת להרגיש ככה. אני בן אדם טוב. אני זאת האחת שתמיד מטיפה להתנהג בצורה מוסרית חברית ומכבדת! מה קרה לי? למה אני עושה את זה?

ועוד לפני השוט הראשון שעמדתי לקחת אתמול, הסתכלתי מחוץ לחלון אל הפארק במחשבות ותהיות מה זה כבר יכול לתת לי אם אשתכר עם עצמי? 

לא יודעת כמה זמן עבר אבל אני הייתי בראש זה בטוח. והינה הודעה מידיד שלי ששואל אם אני עדיין בפאב. עניתי לו שחתכתי מוקד כי אחד מהחברה הגזים קצת עם האבסנט ודיבר אלי בצורה שלא ניראתה לי. מפה לשם הענייים התגלגלו והוא הגיע אלי הבייתה. ככה אנחנו מוצאים את עצמנו בשעות הקטנות של הלילה יושים על הספה ומדברים על החיים. 

אנחנו שניינו טיפוסים שאי אפשר לעולם לראות אותם רציניים ביום ביום. אבל כניראה כשמככפילים מינוס ומינוס יוצא פלוס כי לשיחה שלנו לא היה רגע אחד של ציניות או צחוק. 

4 בבוקר הגיע מהר משהספקו לשים לב. הראש שלי הסתובב אבל לא אמרתי כלום. הקור של לפנות בוקר חדר לעצמותנו ונכנסנו מתחת לפוך. קרובים קרובים , ובחוץ יורד ברד ומכה בחוזק על גג הבית שלי ורק מנורת לילה זעירה היא זו שנותנת לנו מעט אור. היה דיי ברור איזה מתח נוצר בייננו. בכל זאת, העדפתי לא להוציא מילה מהפה, אך הוא הספיק לומר בקול את המשפט עליו חשבתי.

לפעמים הדחף חזק יותר מהרצון ואתה מוצא את עצמך במצבים שאתה לא מבין איך אתה נקלע אלייהם.

במקרה שלי הצלחתי להשתלט על אותו הדחף. 

אסור שיקרה בייננו משהו! מבחינתו? זה לא אמור להזיז לו. מבחינתי? טוב, זה כבר אחרת.. אם כמה שזה היה קשה, בכל פעם שהיינו מתקרבים בלי להבחין עם הפנים שלנו למרחק מזערי הייתי לוקחת את עצמי אחורה ואומרת לו גם שיתרחק. 

התחילה כבר הזריחה, שמענו שיר של ארטיק מאנקיז עד שנירדמנו. למרות שלא היה כלום, ועד הרגע שהלך הנשיקה היחידה שהייתה לנו הייתה נשיקת פרידה על הלחי, קמתי עם רגשות אשמה מטורפים. 

אין לי רגשות לבחור. לפחות לא יותר ממשהו ידידותי לגמרי. 

אבל זה ערב ולנטיינז דיי, עוד לא עבר חודש מאז הפרידה מבן אדם שהיה יכול להיות האהבה הראשונה שלי, אני קצת שיכורה ונמצאת כמעט בחושך עם בחור מושך שכל הבנות בחבורה שלנו רק מתות להיות איתו. (האמת ניראלי שאני היחידה שלא דלוקה עליו...)

אולי חיפשתי קצת יחס חם שלא קיבלתי כמותו כבר מזמן? אולי רציתי לנסות להתחבר אליו קצת יותר? ואני שונאת להודות בזה אבל אולי הייתי צריכה קצת אהבה?

אני מרגישה נורא ויש דברים שאני פשוט לא יכולה לכתוב פה... 

הייתי שמה את השיר ההוא של הארטיק מאנקיז אבל אני לא זוכרת איך קוראים לו.

הלכתי לישון.