חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

הו בלוג יקר שלי,

אין לך מושג כמה שאני מרגישה רע על נטישתי לאחרונה! 

זה בסדר, אתה לא חייב לסלוח. אני לא הייתי עושה זאת. באמת שחכתי ממך קצת. אבל אם זה מעודד אותך, קשה לי בלי לכתוב בך מידי יום כמו פעם.

הצטברויות האירועים היא גדולה. ואי אפשר לעקוב אחרייה. 

הלחץ הוא גדול, והעובדה שאין לי מחשב רק מעצימה את מספר הפעמים האפשריות שאני יכולה לכתוב בך. אכן כן , שוב אני כותבת אלייך מהטלפון. וזה ממש מעצבן אותי...

רציתי כל כך להעלות לפה את התמונות מפולין ביום השואה שחל לפני יומיים אבל הדיסק עם כל התמונות "נהרס" לפי טענתה של אמא שלי. 

ואפ כבר מזכירים אותה, העניינים בפסח הסתבכו עד למצב בו הייתה ניידת משטרה אצלי בבית.. קשה לי עדיין לספר את הסיבה...

אתמול הייתי בפגישה עם היועצת והיא אמרה שיש עלי עכשיו איסור לחזור הבייתה עד להודעה חדשה. מחר אני פוגשת אותה שוב ואסביר לה שלפחות ביום העצמאות אני רוצה לראות חברים.

ואם כבר חברים.... אין לי כוח להכנס לזה יותר מידי אבל יש יותר מידי מערכות יחסים לאחרונה שנורא מבלבלות אותי (מערכות יחסים לא בקטע רומנטי בהכרח).

עזוב, אני מבלבלת את עצמי.

עוד שיבעים ומשהו ימים ואני מתגייסת. אני כבר יודעת את התפקיד שלי "קולטת עלייה" בחיל החינוך. ניסיתי לדחות את הגיוס, כי יומיים אחרי סיול הלימודים לא ניראה לי זמן סביר להתאוששות ממסגרת של פנימייה. בעיקר שהיומיים הללו הם שישי ושבת .. מה שיקשה עוד יותר על מסיבת הגיוס שלי.. 

ואפ כבר משהו שקשןר לנושא ממקודם.. כמעט בטוח שאני הולכת לקבל חייל בודד והולכים לחרטט לאמא שלי כל פעם סיפורים על למה אני לא חוזרת הביתה. מה שיהיה לי קשה בכל זה.. זה הריחוק מהחברים. 

בכל מקרה כבר כמעט 3 בלילה ומחר יש לי מגן אז אמשיך את ההתלונניות חסרות המשמעות שלי מחר. 

לילה טוב בלוג שלי.. התגעגעתי מאוד.

נ.ב-

הפוסטים האחרונים נכתבו ללא מחשבה ובפחות מחמש דקות אז הם לא נחשבים כמו הפוסט האחרון.