חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

דבר ראשון, אני אצל דודה שלי-כלומר יש מחשב! אפשר להשקיע בפוסט סוף סוף! 

מה שכן אין לי הרבה זמן כי עוד מעט מסיבת בריכה.. 

דבר שני, כן כן הטיול השנתי שלי היה ממזמן .. אבל ממש במקרה הצלחתי למצוא חלק קטן של תמונות שצולמו בטיול השנתי וניזכרתי שלא העלתי אותם לפה. אני לא יעלה הרבה אבל כמה זה נחמד.

למזלי הממש גדול מצאתי אותם כי חשבתי שכבר לא יהיו לי תמונות בכלל מכל האירועים הגדולים של שלושת השנים האחרונות [ראה פוסט קודם] .

אבל אני יעלה בסוף..

אז ככה, 28 יום לגיוס. 

יממה וחצי לסיום 12 שנות לימוד. 

ואני משתגעת.

אין לי מושג מה אני עושה עם החיים שלי עכשיו. מצד אחד יש כל כך הרבה לעשות ומצד שני אין לי יותר כלום. 

נכון ... פחות מחודש נשאר לי לאזרחות וזה אפילו לא קרוב להגדרה של "הרבה זמן" אבל אני  לא יודעת איך אני יעסיק את עצמי עכשיו כל יום עד הגיוס ואנצל כל יום בכך שאני אחזור הביתה ,אתמוטט על המיטה ואחשוב " אח, איזה יום!"

לרשום ביומן:

 of july 4 

ביחד עם יום ההולדת של אמריקה [ושל המדריך שלי] מתוכנן להיות הוולדמורט 3-מסיבת הקיץ של החבר'ה בנתניה והניספחים. 

אני הולכת לנצל את העובדה שיש מסיבה ואשלב את זה יחד עם המסיבת גיוס. 

אבל עוד לפני כל הדיבורים על החודש הבא יש עוד את החודש הנוכחי לסיים . 

שבוע הבא יש לי כבר 3 ימים רצופים מתוכננים משחר ועד שקיעה. שזה ה-PROM כמובן ויש אחריו ביחד עם ההנגאובר להגיע לכפר כי יוצאים לטיול פנימייתי בצפון. [כמה זה רע שעדיין אין לי שמלה לנשף?] 

ותוך כדאי אני עוד צריכה להשיג את כל האישורים לחייל בודד בלי שאמא שלי תדחוף את האף שלה ואז לצאת עם עוד אנשים מהכפר שלא הצליחו להגיע לוולדמורט. 

כמובן שלבוא לבקר ברחובות ולבוא לבקר באשדוד צורן ורשל"צ..

לצאת למסיבה, לעשות כאמפינג, ללכת לים, יום צילומים אולי עבודה ועוד מלא רעיונות.

תוך כדי, לא להפסיק עם האימונים ולמצוא בין כל הימים האלו יום אחד שאני סתם אתבטל לי מול הטלביזיה עם פוקפורן וסרט קומדיה טוב. [מוזמנים להמליץ]

ובין כל זה גם היה לי תוכנית לשפץ את החדר שלי קצת אבל זה לא יהיה שווה כי אני גם ככה לא יהיה בחדר. יש סיכוי טוב שאני אשאר בפנימייה לאור המצב שהיה בפסח והעובדה שהחדר שלי תפוס על ידי אח שלי בנתיים עד שיסיימו לשפץ לו את הדירה החדשה.

בכל מקרה, איך שאני לא אנצל את המיני-חופש הזה .. אסור לי להתחרט על כלום! 

אני רוצה לעשות פוסט חופש ומרגש עד דמעות על העזיבה שלי. כמובן שלא הפוסט הזה.. 

פשוט הייתי חייבת לציין שאני הולכת להתגעגע לחברים שלי פה ברמה מטורפת.. אני עוד אתראה איתם זה בטוח, אך ממצב שאני רואה אותם כל יום למצב שאני אראה אותם אפילו פעם בשבוע שבועיים........ זה פשוט קשה. רק המחשבה על זה מדאכת אותי..

אני עושה עכשיו סלקציה על התמונות שאני יעלה לפה והתמונות שלנו מחייכים זה משהו מדהים... 

אני מבקשת שתתחשבו, זירזו אותנו כל הזמן וקצת קשה לצלם במניואל בלי פלאש בכזה חושך ובמיוחד לצלמת חובבת מתחילה כמוני. 

ובלי מילים מיותרות, תהנו: 

היה לי קשה לחייך נורמאלי עם הרוח המטורפת שהייתה שם ):

חולה על הילדה הזאת והיא תשחט אותי אם היא תיראה שהעלתי את זה.. אבל אף אחד לא מכיר אותה פה [אני מקווה]

"אני סנוב" 

מדוזות 

זאת הכיתה שלי. בואו ניראה אם אתם מוצאים אותי. 

תאמת, לרוב התמונות לא עשיתי בכלל עריכה כי לדעתי זה ידע ממש יפה ככה. 

ועכשיו נישאר לי 20 דקות לחזור לפנימייה ולהתארגן ... 

צ'או! (;