חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

*המלך של קיסריה*

אז כמו שיצא לי להזכיר בפוסט הקודם, יצאתי היום עם אחותי ליום כיף עם צילומים יחד בקיסריה. 

זה איזה שהוא קטע שיש לנו כבר כמה זמן שאנחנו רוצות לנסוע לשם לצלם רק אני והיא, זמן איכות שכזה. 

למה קיסריה? אלוהים יודע... אין שם כלום. 

כמה עתיקות שהכניסה אלייהם עולה משהו כמו 120 ש"ח.

בכל מקרה, קיבלנו טרמפ לשם אבל העסקה הייתה שזה רק אם נגיע לשם ב 7 וחצי בבוקר. 

עזבו את זה שהטרמפ פשוט בעט אותנו מהאוטו עוד לפני הכניסה לעיר באיזו כיכר שוממת שלא היה לנו מושג איפה אנחנו, עד שהבנו מתברר שעד 5 אחר הצהריים הכניסה עולה 40 שקל.

רק הכניסה לעיר! 

אבל חוץ מזה הכל היה סבבה וגם התחיל להסתדר לנו. 

הגענו לאיזה חוף שקוראים לו חוף הקשתות (האם יש קשר לחוף הקשתות באשדוד?) ומשם פשוט טיילנו על החוף והתחלנו לצלם דברים עד שחצי שעה או שעה וחצי בקצב ההליכה שלנו מצאנו ציויליזציה.

גילינו שהסתננו איך שהו בחינם לאותו האתר שרצה מאיתנו 40 ש"ח! 

הלכנו למסעדה הראשונה שראינו כאילו שהיינו פליטות של אוניה שטבעה וסוף כל סוף מצאנו יבשה. 

אכלנו, התחברנו למלצרית המאוד נחמדה ואפילו הספקנו לטייל בכל מיני חנויות של מזכרות עד שהטרמפ שלנו חזר. 

יאללה תמונות! 

היה שם איזה ילד אחד שהתחיל לטפס על גבעה קטנה ולמרות שהוא לא הצליח בהתחלה הוא ניסה שוב עד שהוא כן הצליח.

זה היה חמוד.

מאש

טוב, אז היו שם כמה תיירים סינים ואחת מהם פשוט נעמדה, פרסה ידיים, והתחילה לשיר הללוייה ועוד כמה מילים בשפה שלה כניראה.

זה היה מוזר מצד אחד אבל גם מחמם את הלב מצד שני והאמת היא שדיי נהנתי להקשיב לה.

ואז גם מצאנו את הבית של ההוביט 

הסיבה לזה שאני אוהבת את הים של קיסריה כל כך הוא בגלל שהמים שם כל כך צלולים שאי אפשר לראות אותם כמעט כמו בתמונה למעטה

ארוחת בוקר!

ותמונה אחרונה לסיום 

אתם מוזמנים לבקר בבבלוג של אחותי, יש עוד תמונות (:

יאללה בפעם הבאה לירושלים הבירה!