חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

דיברתי אתמול עם 2 ידידים רחוקים שלא דיברתי איתם הרבה זמן כבר. 

אחד מהם היה הידיד הכי טוב שלי כל חטיבת הביינים, ואז שעברתי לכפר בתיכון נותק הקשר כי הוא נכנס לזוגיות וחברה שלו לא הרשתה לו להפגש איתי. 

הכל התחיל שהורדתי את האפליקציה המטומטמת בליינדספוט (שאגב, אני ממש הייתי נגדה אבל החלטתי בסופו של דבר להוריד אותה כדי לכתוב לאנשים שאני מכירה דברים טובים שאני חושבת עלייהם בצורה אנונימית. ואני יודעת שיש כמה שממש שימחתי אותם. אחד אפילו כתב לי שעוברת עליו תקופה קשה ומה שכתבתי לו ממש עודד אותו). 

אז הורדתי את האפליקציה וקיבלתי הודעה אנונימית שבה מישהו כתב לי שפעם הייתי הידידה הכי טובה שלו ובאותה תקופה היה לו את הקראש של החיים עלי. הופתעתי ממש כי באותה תקופה הייתי מזעזעת.. אני בעצמי לא הייתי נדלקת עלי. ואם הוא כתב לי את זה עכשיו כמעט 6-7 שנים אחרי, כניראה שהייתי משמעותית עבורו. אחרי הרבה ניחושים ושבירת ראש הוא גילה לי שהוא אותו הסלוקי שפעם ממש אהבתי. אמנם היה עמוק בפרנד זואון ואם הוא לא היה אומר לי בחיים לא הייתי יודעת שהיה לו איי פעם קראש עלי. אבל עדיין לא שחכתי אותו כי גם אחרי כל השנים האלה, בכל פעם שעברתי בשכונת דורה נזכרתי בו ובטיולים שהיו לנו. גם בכל גראפיטי שאני עושה החתימה שלי בתחתית היא SLOOKY. 

הידיד השני לא פחות טוב אך הוא מתקופה פחות רחוקה. הכרתי אותו בכיתה יב' וחייבת להודות שממש אהבתי אותו תקופה ובכל פעם שחשבתי שאני מתחילה לפתח משהו התרחקתי ונעשתי קרה כי ידעתי פשוט שזה אסור. גם כשהייתה לו חברה וגם כשהיה רווק. 

אני זוכרת את אחת מהפעמים בהם יצאנו לטיול בשלולית לאור ירח. התיישבנו שם ליד המים איפה שהגחליליות עושות אור ורעש הצפרדעים מציק באוזניים. צחקנו בשיחה מרתקת ועמוקה, לפתע נהיה שקט והסתכלנו אחד על השנייה. הוא התקרב אלי והרקין את ראשו אבל מהר מאוד התרחקתי. היה בי משהו שכן רצה את זה. אבל לא יכולתי לתת יד בבגידה בחברה שלו. 

לכן מאז אותו היום ניסיתי להיות פחות נחמדה אליו ובכל פעם כבר חשבתי על לצעוק עליו שמשחק בי כשהיה עושה קטעים דומים שהייתי צריכה להתרחק, אבל נכנעתי אליו ובסוף הייתי חמודה כמו תמיד. 

בכל מקרה, כל העניין הזה היה לפני שנה. האמת שבדיוק בפברואר לפי מה שזכור לי. 

בערך מאוגוסט שהבנתי שדברים לא הולכים להשתנות. כניראה לנצח יהיה ביינו את משחק החתול והעכבר. התחלתי פחות לכתוב לו וכך הייתה תקופה ארוכה בה לא דיברנו.

לפני שבוע הוא כתב לי הודעה. "אני חייב לדבר איתך" אותו הדיבור נדחה ובסופו של דבר דיברנו רק אתמול. הוא אמר שאני חסרה לו ושהוא מתגעגע אלי ומתכוון לבקר אותי. אמרתי לו שאני כועסת עליו שהשתנה והייתי גאה בעצמי שסוף סוף הצלחתי להוציא מהלב שלי את מה שרציתי להוציא לפני שנה. הוא באמת השתנה והוא בעצמו הודה בכך. 

הוא שאל אם יש לי חבר. כמובן שאמרתי כן. ואז הוא השתנק ולא ידע איך להגיב.

שאלתי אותו מה לעזאזל עובר עליו? יש לו חברה יותר משנה, מה אכפת לו בכלל ?

"נכון, אבל לא אכפת לי ממנה" . הוא דוחה אותי. הקלילות בה הוא אומר את זה על בת זוג שלו. 

אני מסתכלת עלי ועל החבר שלי. זאת אהבה, זאת באמת אהבה. מה שהולך אצלו נשמע כמו בזבוז זמן.

אני אוהבת אותו ממש בתור ידיד אבל כשזה מגיע לזוגיות אני כל כך שמחה שמעולם לא נפלתי בפח ולא נכנסתי לכל החרא הזה שהוא עושה לבנות. ככה, משחק בהן ושובר להן את הלב.