חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

זה הולך ככה, 

לפני הגיוס שנאתי ילדים. 

כשהתגייסתי חפו עלי לאהוב אותם כי לא נתנו לי לעבור תפקיד ולחנוק אותם לא בא בחשבון.

אחכ היה השלב שהתחלתי לאהוב אותם קצת אך היו עדיין את אלו שלא סבלתי. 

עכשיו השתחררתי והייתה לי איזו שהיא סוג של חיבה אלייהם.

אך זה נגמר מהר מאוד כשהתחלתי לעבוד במלצרות. 

ומכאן השאלה. 

מה עשינו בזה? כלום. 

בדיוק כמו העץ ההוא שנפל ביער ואף אחד לא ידע עליו. 

 עריכה: לא פירסמתי פה הרבה זמן. מרגיש טוב לחזור.