אז נותרו לי 9 ימים בלבד עד הגיוס.
אחרי שהייתי בפסטיבל יותר ונלחמתי עם הקציני מיון שישבו במקום שיחליפו לי את התפקיד למשהו שאני באמת רוצה כדאי שאוכל לצאת לקצונה, בסופו של דבר מתברר שנלחמתי לשווא. לא מוכנים להעביר אותי למדריכת תותחנים או מדריכת סימולטור או חובשת או משהו שבאמת יעניין אותי. וזה לא קשור לזה שהגיוס שלי ממש בקרוב, זה בגלל שאין כבר מקום וכל התפקידים האלו תפוסים.. וזה לא שלא פניתי בעבר.. מאות שיחות טלפון ופאקסים נשלחו כבר. אבל הצבא אטום.
אז ניסיתי לעודד את עצמי.. הסתובבו שם הרבה חיילים שבאו לייצג את התפקיד שלהם ואני ישר הלכתי לחייל החינוך לחפש את שלי.
מצאתי בחורה חמודה שעוד חודש משתחררת ואמרה שהיא "מדריכת קל"ע" אז שאלתי אותה על התפקיד מי מה מו.
היא התחילה לספר לי בהתרגשות שאלו השנתיים הכי משמעותיות שלה והיא כל כך אוהבת את התפקיד אבל שהיא התחילה לתאר לי מה עושים בו לא משנה היה כמה היא התלהבה... אותי זה לא הלהיב..
חזרתי הביתה קצת מבואסת אבל בסופו של דבר החלטתי לאמץ את המשפט "כשהחיים נותנים לך לימונים תכין מהן לימודנה".
הבהרתי לעצמי שאין לי בררה עכשיו, זה או שאני אהיה עם פרצוף חמוץ במשך שנתיים או שאתחיל לאהוב את התפקיד שלי.
תאמת, יש לי את אופציה לוותר על התפקיד עד סוף השירות שלי כי זה תפקיד התנדבותי. אבל אם אוותר עליו אני פוחדת שישימו אותי בתור פקידה או תצפיתנית. שלא תבינו לא נכון... זה לא שאלה תפקידים גרועים. פשוט אני עלולה להתחרפן ולאבד את האשתונות בגלל הADHD שלי.
ותאמת, אני יכולה לצאת לקצונה גם מהתפקיד שלי. אז זה לא נורא כל כך [אני גם ככה לא סגורה עדיין אם אני רוצה לצאת לקצונה או להמשיך בתחום המשחק] אני פשוט צריכה להתגבר על הפוביה שלי מילדים. ואם יתנו לי בני נוער אז בכלל... מי יודע, אולי אני באמת ממש אהנה? אחרי הכל אני כן עושה משהו משמעותי.
איי שם בפברואר הייתי בספארי ברמת גן כדאי להתנדב וללמוד יותר על החיות מטעם מגמת זואוטכנולוגיה [שאני עדיין מתלהבת שסיימתי את המגמה בהצלחה רבה] !
בכל מקרה , מצאתי עכשיו תמונות שצילמתי באותו הביקור והתחשק לי להעלות.
דיי מבאס אותי שחסרות לי מלא חיות. זה פשוט בגלל שלא הספקנו לטייל בכל הספארי. פשוט באנו ללמוד את העבודה שלנו ואחר כך הלכנו.
אם היה אפשר הייתי מתמקמת על כל חיה וחיה עד שהייתה יוצאת לי תמונה מושלמת. אבל בסדר, זה עדיף מכלום. תהנו:
פה בתמונה רואים סייח בן כמה ימים ביחד עם אמא שלו
בתמונה הזאת יש 7 זברות אם מתעלמים מהחמור המוזר באמצע. לאחת מהזברות קוראים "פס" והיא הזברה היוצאת דופן. [בכללי היא יוצאת דופן מכל הזברות בספארי]. בואו ניראה אם תצליחו למצוא את פס.
בתמונה הבאה רואים את "מלך האריות". כפי שרואים הממשלה שלנו לקחה מהטבע את העניין של לרבוץ כל היום בלי לעשות כלום ועדיין לזכות בתואר ששולט בשאר החיות.
בתמונה הבאה עוד משהו שלקחנו מהטבע. המיוחד, השונה, בחברה. תמיד יהיה את זה שמתבלט מעבר לעדר. בין אם זה טוב או רע.
את התמונה הזאת חברה שלי צלמה כשאני באמצע העבודה [מישומה אני לא יכולה לצלם את עצמי ככה]. רואים שזה בפברואר כי עכשיו רק מלהסתכל מה אני לובשת בתמונה אני נוטפת מחום.
נתנו לנו להאכיל את הג'ירפות ♥
גם ליטפתי אותן בלי שהן יפחדו אבל לא העלתי את התמונה שלי מלטפת אותן. אם יהיה ביקוש אז בפוסט הבא.
לכל המעוניינים ככה ניראת לשון של ג'ירפה.
נשיקה♥
חיה יפה אבל ממש קשה לתפוס אותה כי היא זזה כל הזמן\היא רחוקה. במקרה תפסתי פה את הנקבה של הטיגריס שיושבת כל הזמן רק על המפל בנתיים שהזכר כל היום מסתובב בכלוב הלוך וחזור.
כאשר חיה [בדרך כלל בשבי] חוזרת על פעולה שוב ושוב מבלי שהיא תתאים להתנהגות הטיבעית שלה היא בעצם מבצעת "התנהגות סטריוטיפית" [היי למדתי משהו!]
מתברר שלא רק על חוף הים ניתן למצוא קופות משתזפות.
כן, בהחלט באנו מהקופים.... חיה אינטלגנטית משהו ....
לקוף הבא קוראים אלון ושהעלתי את התמונה לעמוד שלי, הפייסבוק רצה לתייג אותו בתור אחד החברים שלי! שיקח את זה בתור מחמאה!
"Don't know man, sometimes i just don't feel like move it' move it"
לכל מי שאיי פעם תהה ושאל את עצמו איך ציפורים מזדווגות הינה התשובה שלכם:
ולבסוף אחרון חביב, התמונה שיצאה לדעתי הכי יפה. התמונה של התוכי ♥
צלמים נחמדים, הכל צולם במניואל ואני רק חובבנית אז אל תשפטו אותי בבקשה.
אבל אשמח לביקורת ועוד יותר אשמח להמלצות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
dorian.
