לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.



Avatarכינוי:  dorian.

בת: 28

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ילדים זה שמחה (?)


זה הולך ככה, 


לפני הגיוס שנאתי ילדים. 


כשהתגייסתי חפו עלי לאהוב אותם כי לא נתנו לי לעבור תפקיד ולחנוק אותם לא בא בחשבון.


אחכ היה השלב שהתחלתי לאהוב אותם קצת אך היו עדיין את אלו שלא סבלתי. 


עכשיו השתחררתי והייתה לי איזו שהיא סוג של חיבה אלייהם.


אך זה נגמר מהר מאוד כשהתחלתי לעבוד במלצרות. 


 


ומכאן השאלה. 


מה עשינו בזה? כלום. 


בדיוק כמו העץ ההוא שנפל ביער ואף אחד לא ידע עליו. 


 


 עריכה: לא פירסמתי פה הרבה זמן. מרגיש טוב לחזור. 

נכתב על ידי dorian. , 10/9/2016 19:48   בקטגוריות עבודה, עצבים, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ביקור בספארי ברמת גן




אז נותרו לי 9 ימים בלבד עד הגיוס.
אחרי שהייתי בפסטיבל יותר ונלחמתי עם הקציני מיון שישבו במקום שיחליפו לי את התפקיד למשהו שאני באמת רוצה כדאי שאוכל לצאת לקצונה, בסופו של דבר מתברר שנלחמתי לשווא. לא מוכנים להעביר אותי למדריכת תותחנים או מדריכת סימולטור או חובשת או משהו שבאמת יעניין אותי. וזה לא קשור לזה שהגיוס שלי ממש בקרוב, זה בגלל שאין כבר מקום וכל התפקידים האלו תפוסים.. וזה לא שלא פניתי בעבר.. מאות שיחות טלפון ופאקסים נשלחו כבר. אבל הצבא אטום.
אז ניסיתי לעודד את עצמי.. הסתובבו שם הרבה חיילים שבאו לייצג את התפקיד שלהם ואני ישר הלכתי לחייל החינוך לחפש את שלי.
מצאתי בחורה חמודה שעוד חודש משתחררת ואמרה שהיא "מדריכת קל"ע" אז שאלתי אותה על התפקיד מי מה מו.
היא התחילה לספר לי בהתרגשות שאלו השנתיים הכי משמעותיות שלה והיא כל כך אוהבת את התפקיד אבל שהיא התחילה לתאר לי מה עושים בו לא משנה היה כמה היא התלהבה... אותי זה לא הלהיב..
חזרתי הביתה קצת מבואסת אבל בסופו של דבר החלטתי לאמץ את המשפט "כשהחיים נותנים לך לימונים תכין מהן לימודנה".
הבהרתי לעצמי שאין לי בררה עכשיו, זה או שאני אהיה עם פרצוף חמוץ במשך שנתיים או שאתחיל לאהוב את התפקיד שלי.
תאמת, יש לי את אופציה לוותר על התפקיד עד סוף השירות שלי כי זה תפקיד התנדבותי. אבל אם אוותר עליו אני פוחדת שישימו אותי בתור פקידה או תצפיתנית. שלא תבינו לא נכון... זה לא שאלה תפקידים גרועים. פשוט אני עלולה להתחרפן ולאבד את האשתונות בגלל הADHD שלי.
ותאמת, אני יכולה לצאת לקצונה גם מהתפקיד שלי. אז זה לא נורא כל כך [אני גם ככה לא סגורה עדיין אם אני רוצה לצאת לקצונה או להמשיך בתחום המשחק] אני פשוט צריכה להתגבר על הפוביה שלי מילדים. ואם יתנו לי בני נוער אז בכלל... מי יודע, אולי אני באמת ממש אהנה? אחרי הכל אני כן עושה משהו משמעותי.






איי שם בפברואר הייתי בספארי ברמת גן כדאי להתנדב וללמוד יותר על החיות מטעם מגמת זואוטכנולוגיה [שאני עדיין מתלהבת שסיימתי את המגמה בהצלחה רבה] !
בכל מקרה , מצאתי עכשיו תמונות שצילמתי באותו הביקור והתחשק לי להעלות.
דיי מבאס אותי שחסרות לי מלא חיות. זה פשוט בגלל שלא הספקנו לטייל בכל הספארי. פשוט באנו ללמוד את העבודה שלנו ואחר כך הלכנו.
אם היה אפשר הייתי מתמקמת על כל חיה וחיה עד שהייתה יוצאת לי תמונה מושלמת. אבל בסדר, זה עדיף מכלום. תהנו:













פה בתמונה רואים סייח בן כמה ימים ביחד עם אמא שלו


בתמונה הזאת יש 7 זברות אם מתעלמים מהחמור המוזר באמצע. לאחת מהזברות קוראים "פס" והיא הזברה היוצאת דופן. [בכללי היא יוצאת דופן מכל הזברות בספארי]. בואו ניראה אם תצליחו למצוא את פס.


בתמונה הבאה רואים את "מלך האריות". כפי שרואים הממשלה שלנו לקחה מהטבע את העניין של לרבוץ כל היום בלי לעשות כלום ועדיין לזכות בתואר ששולט בשאר החיות.





בתמונה הבאה עוד משהו שלקחנו מהטבע. המיוחד, השונה, בחברה. תמיד יהיה את זה שמתבלט מעבר לעדר. בין אם זה טוב או רע.





את התמונה הזאת חברה שלי צלמה כשאני באמצע העבודה [מישומה אני לא יכולה לצלם את עצמי ככה]. רואים שזה בפברואר כי עכשיו רק מלהסתכל מה אני לובשת בתמונה אני נוטפת מחום.










נתנו לנו להאכיל את הג'ירפות ♥
גם ליטפתי אותן בלי שהן יפחדו אבל לא העלתי את התמונה שלי מלטפת אותן. אם יהיה ביקוש אז בפוסט הבא.


לכל המעוניינים ככה ניראת לשון של ג'ירפה.






נשיקה♥


חיה יפה אבל ממש קשה לתפוס אותה כי היא זזה כל הזמן\היא רחוקה. במקרה תפסתי פה את הנקבה של הטיגריס שיושבת כל הזמן רק על המפל בנתיים שהזכר כל היום מסתובב בכלוב הלוך וחזור.
כאשר חיה [בדרך כלל בשבי] חוזרת על פעולה שוב ושוב מבלי שהיא תתאים להתנהגות הטיבעית שלה היא בעצם מבצעת "התנהגות סטריוטיפית" [היי למדתי משהו!]





מתברר שלא רק על חוף הים ניתן למצוא קופות משתזפות.


כן, בהחלט באנו מהקופים.... חיה אינטלגנטית משהו ....


לקוף הבא קוראים אלון ושהעלתי את התמונה לעמוד שלי, הפייסבוק רצה לתייג אותו בתור אחד החברים שלי! שיקח את זה בתור מחמאה!




"Don't know man, sometimes i just don't feel like move it' move it"





לכל מי שאיי פעם תהה ושאל את עצמו איך ציפורים מזדווגות הינה התשובה שלכם:


ולבסוף אחרון חביב, התמונה שיצאה לדעתי הכי יפה. התמונה של התוכי ♥


צלמים נחמדים, הכל צולם במניואל ואני רק חובבנית אז אל תשפטו אותי בבקשה.
אבל אשמח לביקורת ועוד יותר אשמח להמלצות

נכתב על ידי dorian. , 7/7/2014 21:47   בקטגוריות וטרינריה, עבודה, תמונות, תיכון  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




ווואוווו כלכך הרבה לעדכן...

 

אבל אני לא יכולה לכתוב הכל בפוסט אחד כי זה כמה נושאים ביחד..

פשוט שונאת שזה מתבלגן לי ככה .. אבל בסדר אני ינסה:

 

עברו 3 שנים מאז המקרה.

בכל שנה אני עושה פוסט ענקי ומספרת מה קרה במהלך השנה הזאת.

אני חושבת שאת הפוסט הזה אני אשמור למתי שיהיה לי מחשב. ועל הדרך אני גם יעלה סוף כל סוף את התמונות שהספיקו להצטבר בכמויות. 

 

מה שקרה אחרי זה שהתחלתי לעבוד בחנות בגדים בשנקין. המשכורת לא משו וגם בקושי יש לי שעות אבל אני שמחה כי בכסף של המשכורת שלי בנוסף לכסף שחסכתי בחצי שנה האחרונה אני אוכל לפחות להחזיר לחברה שלי את הכסף על הכרטיס למופע של הבקסטריט בוייז. שאם כבר מדברים עלייהם אני חייבת לצאת איך שהו מהצבא ללכת אלייהם.

אני לא יודעת אם יצא לי איי פעם בעבר להזכיר את זה אבל יש לי אובססיה מטורפת אלייהם... משו כמו 6 שנים כבר. אני ממש מתאפקת לא להתפוצץ עכשיו ולהתחיל לחפור עלייהם פה בפוסט אז הינה אני עוברת לנושא אחר.

 

מחר יש לי מסיבת סיום שכבתית. אני לא יודעת מה ללבוש כי חלק עולים עם...לקטע המלא...

נכתב על ידי dorian. , 9/6/2014 21:13   בקטגוריות אהבה, הכפר, עבודה, תיכון  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: 18 עד 21 , האופטימיים , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdorian. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dorian. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)