חיה בעולם משלי. אבל זה בסדר מכירים אותי פה.

ביום שישי הייתה לנו את התוכנית 10 האחרונה שלנו.

עשינו את סאלח שבתי. סיפור על אדם מבוגר שעולה עם המשפחה עתירת הילדים שלנו לארץ ישראל ובמקום להגיע לשיכון כמו שהבטיחו לו הוא מגיע למעברה והדרך היחידה לצאת משם היא לעבוד על כולם אבל הבעיה שלו היא שכולם עובדים עליו כי הוא חדש. ובחיים לא הייתי מבינה שזאת העלילה אם מישהו לא היה מסביר לי כי לדעתי הסיפור ממש משעמם. 

אבל אנחנו חבורה של מוכשרים הצלחנו לגרום להצגה הזאת להיות ממש מעניינת. טוב, בהופעה עצמה לפחות..

עשינו את החזרה הגנרלית בפני מנהל הפנימייה ולאומת השנתיים שעברות שבהן השתתפתי וזכיתי לשמוע רק מחמאות וביקורות טובות הוא אמר את המשפט הבא :
"ההצגה הייתה ארוכה. [למרות ששנה שעברה היא הייתה 20 דקות יותר והוא לא אמר כלום] היו דברים שהיו מעניינים אבל היו דברים שלא. "

ורוב ההצגה הוא הסתמס בטלפון ומתי שהוא לא הסתמס הוא נרדם.

הוא בכלל לא התלהב ממהצגה שלו ואפילו הצליח לעצבן את המדריך שלי [זה לא משימה כל כך קשה אבל...] לאחר ההופעה מנהלת בית הספר ניגשה אליינו וביקשה שנופיע עם ההצגה מול כל בית הספר!!! וכולם כלכך התלהבו! באו המון אנשים מורים וחוצניקים וכמעט כל השכבה של אלו שסיימו שנה שעברה! וקיבלנו הרבה שיבוחים מכולם. והבמאי שלנו אמר לי [רק לי!] שאני חייבת ללכת לתאטרון צה"ל! לייק דעע

יום אחרי המדריך שלי התקשר למנהל הפנימייה ותפס אותו צופה בסרט סאלח שבתי. המדריך שלי צחק צחוק מרושע וגרם לו לבוא ולהודות שהוא מצטער על הביקורת הרעה אבל ההצגה הייתה מעולה. 

חשבתי אולי שגם לי כדי להיות במאית בכפר בעתיד? חוץ מענייני המשחק אוכל להרוויח ככה כסף מהצד וגם להינות ולחזור לתקופת התיכון. זה יהיה מאגניב. (:

מצטערת אם הפוסט לא יצא טוב פשוט אין לי סוללה בלפטופ אז הייתי צריכה לכתוב ממש מהר. 

אני רוצה להוסיף תמונות מהתוכנית 10 אבל אני לא אספיק כי המחשב עומד להכבות אז בפוסט הבא! 

בקיצור, חבל שזה נגמר. אבל היי ! ב-31 לחודש בית צבי!!

התחברתי השנה נורא לבנות בקבוצה שלי שלא הייתי מחוברת אלייהן דווקא שזה מאוד משמח אותי מצד אחד כי מעולם לא יצא לי לקרוא להן אשכרה חברות והיום אנחנו נפגשות באלנבי. אבל מאוד מעציב מצד שני כי עד שאנחנו מתחברות אוטוטו אנחנו צריכות להפרד. אני מאוד רוצה לשמור על קשר עם כמה שיותר אנשים מהתיכון. 

אחת המטרות שהצבתי לעצמי השנה זה להיות ספונטנית ולנסות בדברים חדשים. 

אני ממש רוצה לעשות היום משהו מטורף. אני לא יודעת מה אבל משהו שיוציא אותי קצת מהמסגרת היומיומית המשעממת הנוצרה מסביבי.

אני ממש מחכה לחורף של השנה. 

בכל שנה אני מחכה לחורף. אבל מעולם לא זכור לי שחיכיתי לחורף כמו שאני מחכה אליו השנה. 

קודם , יש לי חוקילדת [יומולדת וחוקיות ] ואני כלכך מחכה כבר ללכת לברים להכנס למועדונים ולקנות אלכוהול בעצמי ולעשות כלכך הרבה דברים שאני לא יכולה עכשיו. 

נימאס מגיל 17! איזה גיל תקוע! בין הסוויטסיקסטין לחוקילדת תקעו את גיל 17. גיל משעמם ... מה אני כבר יכולה לעשות.. להתחתן חוקית?

דבר נוסף שאני מחכה לו בחורף זה כבר לשים נעליים אמיתיות ולא כפכפים או ביצאות מגפי עקב. בקיץ לא זורם לי עקבים עם כמה שאני אוהבת את זה .. בחורף מאוד זורם. וגם כובעי כרב, כפפות, ובגדים ארוכים [יש לי כבר בגדים חורפיים שאני מתה ללבוש!] .. וספל שוקו חם .. וצעיפים.. מעילים.. חיבוקים .. כירבולים מתחת לכרית.. והינה אני רואה איך שהחורף הזה הולך להיות לבד.. אבל אני ממש אוהבת את החורף אז אני אנסה להתאלם מהביאוס המטופש הזה. 

איך אני רואה שאני הולכת לחפור על החורף בזמן הקרוב בפוסטים שלי.

ככה אני רוצה כבר להתלבש

נ.ב

הגעתי למסקנה שאננס לא מגיע לי ואם כמה שאני כן רוצה לחזור אליו עד שהוא לא יוכיח לי שהוא ראוי למישהי כמוני [במילים אחרות עד שהוא לא יביא לי פרחים וישיר לי סרנדה מתחת לחלון] זה אפילו לא נושא שאני צריכה לבזבז עליו זמן למחשבה ..  

לא אכפת לי כמה הוא רוצה לחזור.. לא אכפת לי שהוא הבין שאני הדבר הכי טוב שקרה לו.. אם הוא לא יכול פאקינג להראות לי שהוא מתכוון לזה שום דבר פה לא שווה כלום. אני לא בחורה של משחקים.. ואני מצפה למשהו רציני והוא יודע את זה..

סך הכל רציתי להשאר ידידה שלו כמו שהיינו קודם.. זה כלכך קשה?

"אני מצטער שאני כזה בוטה.. אבל שמעי שאת כוסית. אם לא היית ידידה ממש טובה שלי הייתי מתחיל איתך ממזמן...."

"אם אני כל כך כוסית אז למה אני לא מרגישה את זה?"

"כי את לא מודעת לזה. את לא מתנהגת כמו אחת"

"איך כוסיות אמורות להתנהג?"

"כוסיות הן דיוות ביצ'יות. את תמימה מידי." 

זה נכון אני באמת תמימה מידי ...