ממעמקים מחשבות והרהורים על סיבות לקום בבוקר, על ילדות, על ביחד ולבד וחיים של גדולים.
|
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
אופוריה יום שני. נוסעת עם בתי בבוקר לגן. פתאום אני מוצאת את עצמי מחפשת תשובה נוכח שאלתה של הקטנה "אמא מה זה?" כשהיא רואה פרסומת ענק של שלושה בני נוער, כשהאמצעי בהם אוחז אקדח ומכוון אותו אלינו. אני מוצאת את עצמי מנסה להסיח את דעתה, מתחמקת מתשובה. נראה לי שגיל 3 זה קטן מדי להסביר לה על איך שאקדח הורג אנשים.לקטע המלא...
| |
אי שם מעבר לפחד.. חצי יום אחרי שילדתי, שעות הביקור של הערב מגיעות כמעט לסיומן. אני מדדה באיטיות בבית החולים דוחפת עריסה קטנה ובתוכה האוצרית הקטנה החדשה. אני עייפה כל כך וכאובה. בדרכי ממחלקת הילודים, עוברת דרך חמולה של משפחה ערבית, לפחות 10 אנשים היו שם, נשים, ילדים, אבות, סבים.לקטע המלא...
| |
אמא מקריירת (או: איך ללכת למוסך ולצאת ממנו בשלום) פעם הייתי פמיניסטית. מזמן. הרבה לפני שהתחתנתי, הרבה לפני שנולדה בתי.
אני לא יודעת אם אני גאה לומר, אולי אפילו לפעמים דווקא קצת מתביישת, וברוב הזמן בעיקר מתלבטת, אם זה טוב להיות פמיניסטית ואם זה בכלל ריאלי. אני מרגישה שהפמיניזם עשה לי, כאשה, כאמא, בעיקר רע.לקטע המלא...
| |
חוזה עם הפחד יוסי, שעבד איתי לפני כמה שנים בתפקיד בכיר וגם מורה ליוגה, אמר לי פעם שמהרגע שאתה מביא ילדים לעולם אתה חותם חוזה עם הפחד. הייתי אז צעירה. הבנתי, אבל לא הרגשתי בכל איבריי למה הוא מתכוון.
לקטע המלא...
| |
גן של גדולים (מחשבות של אמא לשנה החדשה) כאמא, מצד אחד, הייתי כל כך רוצה לעטוף לה את החיים בצמר גפן מתוק (אבל לא מזיק לשיניים), שהעולם יחייך אליה, ושהיא תחייך אליו בחזרה.
כאדם בוגר, אני יודעת שהחיים לא כאלו, ותפקידי להכין אותה לשם. אבל מאיזה גיל מתחילים?
הלוואי שבשנה החדשה, אלמד קצת יותר על גבולות, על כיוון נכון, ועל המקום לשחרר והמקום להתערב..לקטע המלא...
| |
צעקות בבניין ממול הרי לכם מבחן. חצות. חזרתם מאיפשהו. אתם שומעים קול צעקות עמום. אתם מתקרבים והקולות מתקרבים אליכם. אתם מזהים את הבניין, את הדירה ממנה בוקעים הקולות. מה אתם עושים?
בודקים בדואר של מי הדירה הזו? מזמינים משטרה? מתעלמים? נלחצים? מחכים לשמוע מה קורה? ואחר כך?לקטע המלא...
| |
| |