שון ישב בכסא פשוט מול אדם נמוך קומה וממושקף שישב מולו ובכן כל תנועה שלו .
''מר ויליאמס,'' אמר האיש בקול צרוד מעט . ''כן?'' חייך שון חיוך מזויף . והאיש הנמוך רשם עוד משהו בפנקסו .
''אז מה בדיוק הבעיה שלך ?'' שאל אותו ונעץ בו עיניים חומות קטנות . ''שאני אומר את האמת ?'' חשב שון בקול.
''מר ויליאמס , אמרו לי שהתחצפת למורה , לחבריך לכיתה , ולמנהלת?'' שון נעץ את מבטו ברצפה המלוכלכת .
''תשמע , אני לא אמור להיות פה ..'' אמר . ''תן לי רגע , אני אצא לדבר אם המנהלת שלך ''. באותה שניה שהאיש
הנמוך יצא מן החדר , שון חטף את התיק שלו ונדחק החוצה דרך החלון הגדול . זה לא היה הרעיון הכי מוצלח שלו ,
אבל זה הצליח בסופו של דבר . הוא הלך במהירות , בעודו שולח מבטים אחורה . האיש הנמוך נכנס חזרה לחדר ,
וסקר אותו במהירות . ''ויליאמס, איפה אתה ?'' שון הגביר את קצב ההליכה שלו , ותוך רבע שעה נכנס הבייתה .
הוא היה מוטש , לא רק שנשאר בלילה שלפני ער , כי למד למבחן בהיסטוריה , שכנראה לא יצליח בו בכל מקרה ,
אלא גם השאירו אותו עד השעה ארבע בבית הספר , אם הפסיכולוג . ''שון דניאל ויליאמס!איפה היית לכל הרוחות?''
אמא שלו יצאה זועמת מהמטבח , מנקה את ידיה במגבת קטנה ולבנה.''עוד פעם הסתבכת בצרות?ואפילו לא טרחת
להתקשר?'' שון פתח את הפה אבל הבין שזה חסר טעם ; כל מה שיגיד רק יחמיר את המצב . ''שבוע בלי טלויזיה ,
תעלה לחדר שלך , ואל תצא ממנו עד ארוחת הערב , זה ברור ?'' שון הלך בשתיקה לחדרו . לפחות המחשב שלו לא
איכזב אותו , הוא הדליק את המחשב שלו , ונכנס לאינטרנט , בלי שום הצלחה . כתב גדול ושחור הופיע במקום האתר
שבו היה אמור להיות המשחק האהוב עליו .'הדף לא נמצא'. הוא שנא את המילים האלה .
לפתע תקף אותו כאב ראש , זה לא היה כמו כאבי ראש הרגילים . הוא שם את שתי ידיו על השולחן ולפתע שם לב
שיד שמאל התחילה לזהור , הוא צמצם את עיניו , ושם לב לסמל שהופיע שם , כוכב בתוך עיגול .. היום הזה לא
היה מספיק קשה ?! הוא נגע במחשב שלו וזה בתגובה התפוצץ ונכבה . באותו רגע עברה רק מחשבה אחת בראשו ..
'מה לאזעזל אני אומר לאמא על זה?!''
כן הפרק קצר , אני יודעת , אני לא הבנאדם שכותבת קטעים ארוכים .
אבל , אני מפרסמת פרק כל יום , או לפחות מנסה :)
אני מקווה שאהבתם :)
Mrs.Magic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
