שון בחן בקפידה את ידיו , הוא שם לב שהסימן עדיין נשאר . הוא יצא מהחדר , ארוחת הערב הייתה עוד רחוקה , אבל הדבר שקרה לו ..
הוא ידע חשב שזה מקרה חרום . ''אמא, תשמעי..'' הוא אמר . אמו הסתובבה לאחור . ''לא אמרתי לך לא לצאת מהחדר עד ארוחת הערב?''
שאלה ונעצה בו מבט רגזני מעט. ''אני יודע,אני יודע,אבל..'' הוא לא הספיק לסיים את המשפט , ואמו קטעה אותו ''אז מה אתה עושה פה?''
''את מבינה קרה משהו ..'' הוא הראה לה את היד שלו , ואת הסמל הדהוי שעליה . ''כן שון זאת היד שלך ..'' היא הסתכלה עליו
מחכה שהוא יסביר לה . ''היא לא רואה את הסמל?''חשב .שון הסתכל על האיש שישב על כסא בקצה המרוחק של השולחן שהיה לבוש בחליפת עור אפורה ; היה לו שיער בלונדיני קצוץ ועיניים כחולות גדולות . ''מי זה האיש הזה?''אמא שלו בחנה את החדר .''שון .. על מה אתה מדבר , איזה איש ?''
האיש קם מהכיסא , ונפנף בידו מול אמא של שון , ''היא לא יכולה לראות אותי , רואה?'' אמר וחייך . ''אתה מזכיר לי את אבא שלך ...''
אמר האיש . אנשים תמיד אמרו לו את זה , אותו שיער שחור ואותם עיניים אפורות . ''אתה הכרת את אבא שלי?'' שאל . ''שון אתה בסדר?''
אמא שלו נראת מודאגת . ''במשך שנים ', עד לתאונה...'' נאנח האיש ועיניו הכחולות נראו עצובות מעט . שון נזכר שאמא שלו אמרו לו משהו על זה ,
שאביו נהרג בתאונהכשהוא רק בן כמה חודשים . ''מי אתה?'' שאל את האיש . ''שון תפסיק את זה מיד!''אמא שלו ניערה אותו.''אני טום ריין''הוא אמר וחייך,
''למה באת לכאן , ולמה אמא שלי לא יכולה לראות אותך?'' ''באתי לכאן , כי אני חייב להזהיר אותך , אנשיו של אויבנו , הם יבואו אחריך ,
באתי כדי להזהיר אותך . אל תכנע להם , הם ינסו לשכנע אותך , להגיד לך דברים שיגרמו לך לבוא איתם , הם ישקרו לך ..'' ''שון תפסיק את זה מיד!זה כבר לא מצחיק!תחזור לחדר שלך!''קטעה אותו אמו של שון . שון חזר לחדרו ונשכב על המיטה . ''מי לאזעזל הוא היה ?'' היה לו הרבה דברים לחשוב עליהם, אבל העייפות השתלטה עליו , ואחרי כמה דקות הוא נרדם .
כן , כן , זה קצר , אבל רק ככה זה מותח.
אני מקווה שנהנתם בקריאת הפרק הזה:)
Mrs.Magic
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
