היא הולכת בשממה רואה אותו, הוא חיכה לה, הזאב פוער את פיו, חושף את טפריו, הולך כמעין מצפה שתבוא אליו,היא עומדת ללא ניע,כיפה אדומה על ראשה,מחזיקה סל ובתוכו עוגייה וחלב,היא עושה צעד לעבר הזאב כנשבתה בקסמו,הוא מתקרב לוקח את הסל, היא בורחת, היא ידעה שהזאב ערמומי ואכזר, שבבי עץ ננעצו בגופה, שיערה הארוך הסתיר את דרכה במעבה היער, היא טיפסה על העץ, ישבה על הענף הגבוה ביותר, הוא חיפש אחריה, אך לא מצא אותה, בעוד יורדת החשיכה והיא לבדה ללא מזון או מים, מתחבאת מהזאב, היא נרדמה על הענף והתעוררה בבוקר למחרת, היא ראתה שאין סימנים לזאב, וירדה בעדינות, היא הלכה והתרחקה בתוך מעבה היער וראתה לבסוף דרך יציאה, היא רצה וראתה אותו, הזאב, הוא היה שם כל הזמן הזה, הוא רצה להתנפל עליה, היא לקחה ענף עץ גדול ודחפה לו אותו בבטן, בעוד הזאב יושב שם וגוסס, היא יצאה והלכה לבית סבתה, היא צלצלה בפעמון הקטנטן העומד בכניסה ונכנסה, סבתה שאלה למה התעכבה כך ומדוע היא נראית כזו באי סדר ? , הילדה הקטנה בכיפה האדומה ענתה שהתעכבה ולא תענה על שאלה נוספת, הילדה לקחה את סכין המטבח שהיא מונח לידה, צעקה נשמעה מהבית, הילדה יצאה כשדם נוטף מפיה,מבט שטני על פניה... 

אני חושבת שאתם יכולים להמשיך את הסיפור כמתחשק לכם זה פשוט נשמע מעניין יותר