בוקר טוב, התעוררתי בתחושה שהיום הולך להיות יום טוב, השמש הצהובה האירה לי את הבוקר, ענן בצורת ארנב חלף, לבשתי את החולצה שאני הכי אוהבת והג'ינס לא היו לי צמודים מדי,ירדתי למעלה ולמרבה הפלא אמא ואבא לא רבים, כל בוקר הם רבים אם זה על החביתה ואם זה על החולצה שאמא אספה מהניקוי יבש אתמול, הם שוחחו בנעימים אכלתי חביתה טעימה וראיתי את אחי הקטן יורד במדרגות, הוא בן 4 והוא היה נראה כל כך מצחיק בסרבל החמוד שלו עם תמונה של פו הדוב על החולצה, השוקו היה טעים ולא מעורר כאב בטן כמו בדרך כלל, אמא נתנה לשנינו נשיקת בוקר טוב והלכתי ללוות את אחי הקטן ששמו יואב לגן,ההליכה לא הייתה ארוכה ובמקרה ההסעה שלי לבית הספר הייתה קרובה מאוד לגן שלו, עליתי על האוטובוס ופגשתי שם את אביטל החברה הכי טובה שלי, ישבתי לידה,דיברנו,צחקנו עד ההגעה לבית הספר, ירדנו מהאוטובוס והלכנו לשים את התיקים בכיתה, היום עבר ללא שום בעיות ורק שיעורי בית באנגלית היו לי,והמורה הסכימה לנו לצאת שעה קודם, ולצערי חזרתי הביתה ברגל כי האוטובוס יוצא רק שעה אחרי, עברתי ליד הגן של אחי הוא תמיד מסיים ברבע לאחד וחסכתי לאמא ואבא לאסוף אותו, הלכתי הביתה ושמעתי את אבא צועק על אמא שהוא רוצה להתרגש ושהוא לא מרגיש שהיא אוהבת אותו כמו פעם,אמא אמרה לו שהיא אוהבת אותו וזה הוא שכבר לא מרגיש ככה, חיכיתי בחוץ ושיחקתי עם יואב, הם צעקו במשך דק' ארוכות ולאחר מכן הריב נפסק, נכנסתי הביתה התנהגתי כאילו לא קרה דבר נתתי נשיקה לאמא ואבא וסיפרתי על היום, לפתע אני לא יודעת למה אבל שאלתי אותם אתם מתגרשים ? הם ענו לי שלא ושיש להם כמה חילוקי דעות, עליתי לעשות את שיעורי הבית באנגלית, שיחקתי קצת במחשב ולאחר מכן השכבתי את אחי הקטן והלכתי לישון, התעוררתי בבוקר בשש לצעקות של אמא ואבא ירדתי למטה ואמרתי להם די ! אני לא יכולה ככה יותר ! אין יום אחד שעברתי בלי ששמעתי את הצעקות שלכם ! יש לכם ילדים לפחות תרחמו עלינו ותעשו את זה במקום אחר ! או שאני עוברת מפה !, אמא ואבא השתתקו הם הסתכלו עליי במבט מופתע, התחלתי לבכות ושניהם באו לנחם אותי, הם אמרו שהם מבינים שזה לא יעבוד ביניהם ושהאהבה דעכה כי הם מתגרשים, מתגרשים המילה הזאת הדהדה לי בראש עליתי למעלה וסגרתי את הדלת, באותו היום לא הלכתי לבית הספר, אמא ואבא התחילו את תהליכי הגירושין, אבא שכר דירה, והם רבו על המשמורת עלינו בסופו של דבר הוחלט בבית משפט שאמא תשמור עלינו במהלך השבוע ובסוף השבוע אבא יהיה איתנו בנוסף אבא יעשה קידוש בשישי ואבא יתן לאמא מזונות כל חודש, עברו חמש שנים כבר התרגלתי לעבור בשישי אצל אבא ולחזור בשבת בערב לאמא,היום כשאני בת 16 ויש לי חבר זה כבר לא ממש משנה לי לפעמים אני מבריזה מאבא או חוזרת קצת מאוחר יותר לאמא, אני הולכת מאוחר יותר לשון, החבר שלי, לבשתי את השמלה השחורה ללא הכתפיות שלי נעלי עקב נמוכות עגיל כפתור קטן, שרשרת של חצי לב ( שון קנה לי אותה לכבוד החצי שנה שלנו ביחד ), ועליתי על האופנוע שלי ונסעתי אליו, לשון יש בית גדול והכול יוקרתי מסוגנן וחדשני, יש לו שנדליר מרהיב על התקרה, ספות עור לבנות, פלזמה, לא שאף פעם קינאתי, אבל תמיד הרגשתי מוזר שהוא בא אליי, היה לי בית קטן וצנוע עם ספות בד, טלוויזיה רגילה, וחדר קטנטן וורוד עם מחשב, אני שמחה שההורים שלי קנו לי אייפון חמש ככה לפחות במשהו אחד הרגשתי שלא חסר לי, עליתי לחדר שלו התיישבנו קצת ודיברנו, החלטנו ללכת לסרט, הוא הסיע אותי לקולנוע עם המכונית שלו,שון גדול ממני בשנה, וכשהגענו לסינמה סיטי, הלכנו לבדוק איזה סרט מתאים יותר בסוף החלטנו ללכת למהיר ועצבני שש, כל הסרט התחבקנו והתנשקנו, אבל גם ראינו את הסרט ואכלנו פופקורן, באמצע הסרט שמעתי זמזום, הוצאתי את הטלפון שלי וראיתי שיחה מאמא, עניתי ואמרתי לה שאני בסרט ושאני לא יכולה עכשיו, היא אמרה לי מהר, אבא, בית חולים! אמרתי לשון שצריך ללכת יצאנו מהסרט והתקשרתי אליה שוב שהיינו כבר במכונית של שון שאלתי אותה מה קרה לאבא ואיזה בית חולים? היא אמרה לי וולפסון בחולון ואנחנו היינו בראשון לציון, בכיתי כל הדרך, 20 דק' והגענו לשם, התקשרתי לאמא שוב ושאלתי איזה קומה וחדר הם? היא אמרה לי קומה 5 חדר 34 רצתי עם שון ביחד הוא חיבק אותי רצתי לחדר וראיתי אותו שוכב שם במכשירי הנשמה, אבא האיש הגבוה בחליפה שהולך כל יום לעבודה קרס,הלכתי לחבק את אמא ובכינו ביחד שון ישב לידי וניחם אותי כל הזמן הזה,נשארתי עד הערב ושון עזב שעה קודם,הוא נתן לי נשיקה ואמר אם זה בסדר שהוא ילך,כמובן אמרתי לו שבסדר הוא נשאר שם שלוש שעות!, אבא פתח עיניו וכול שמחתי נתתי לו נשיקה על המצח ושאלתי מה קרה?, הוא אמר שהוא הרגיש סחרחורת ואז הכול היה שחור ופתאום הוא התעורר פה, אמרתי לו שאמא הלכה להביא נס קפה ושהיא כבר חוזרת, אמרתי לו כמה מודאגת היא הייתה והשיחה בינינו התפתחה עד שאמא באה והיא כל כך התרגשה לראות שהוא התעורר, היא התחילה להאשים את עצמה שהלחץ מהגירושים גרם לחרדה ועילפון וחוסר הכרה, הם דיברו ואני חזרתי הביתה והלכתי לישון בבוקר הלכתי לראות את אבא, אמא אמרה שהוא כבר מרגיש טוב יותר והם יכולים לצאת מהבית חולים וחזרנו כולנו הביתה, עברה חצי שנה ואבא ואמא חזרו יואב כבר היה בן 9 וחצי ואני חגגתי 18 :) ההורים שלי כבר לא רבים כמו פעם, שון ואני מתכננים לעתיד ואחי הקטן, לו יש עוד הרבה מה לראות...

הגשה לספרותון !