נראה לי שאמא שלי הבינה מה זאת אומרת להיות אני.

רוב החיים שלי זה צפייה בטלוויזיה ובעקבות זאת, לאחר לכל מקום, רגע רק רגע אני כבר אצא עם הכלבים, אני כבר אלך לבית ספר.

זה תמיד איחורים של חצי שעה וכ'ו.

ואמא שלי הייתה כועסת ואומרת תמשיכי תמשיכי לראות את הטלוויזיה שלך ויוצאת מהבית בסערה עם הכלבים, ואז כשהיא חזרה עדיף היה להתחמק כי היא בטוח תבוא ותצעק עליי שאני לא יצאתי איתם.

בכל אופן אמא שלי התחילה לראות סדרות טורקיות באייפד שלה והוי איזה פלא, היא מאחרת ואז אומרת לי לצאת עם הכלבים .

ההרגשה שלי בעקבות זאת - .