אז... מה חדש איתי?!
כלום!
כ.. אולי כ יש לי מה לספר, אבל נמאס לי! כל האסימונים נופלים לי עכשיו, וזה מוזר, וזה כאילו לא מזיז לי! והכל זז מסביבי, ואני משתנה וחיה בקצב שלי, אבל עדין קשה לי להתמודד!!! אפילו שאני מתחילה להבין, ואת הרוב אני עושה לפי הקצב שלי!!!
פשוט קשה לי להתמודד, אני כאילו כל היום מנסה להעסיק את עצמי, אבל ברגעים שאני נחה, וחוזרת הביתה, אני רוצה למות! אני פתאום עוברת היום שעבר, ואני שמה לב לכל מיני דברים שאני מצטערת שפיספסתי, ולמה אני כל כך פחדנית!? למה אני לא מזיזה את עצמי לעשות דברים בחיים!?
אני יספר לכם בקצרה על סיפור שאבא שלי סיפר לי אחרי שאמרתי לו שאני הרוסה מהחיים האלה!
הסיפור מתחיל בכך ש... במזרח הרחוק היה אבא שרצה ששתי בנותיו יהיו הכי חכמות בכפר, אז הוא סיפק להם השכלה, אחרי הרבה שנים שהגיעו לגיל 16 הם היו נורא חכמות! והם החליטו שהם רוצות להראות לכולם את כוחמתן, אז הם החליטו ללכת לזקן הכפר, שכמובן ידוע בידע הרב שלו, אך כיצד הבנות יוכלו להראות עד כמה שהן חכמות?!
אז אחד הבנות מצאה דרך! היא באה וסיפרה לאחותה "ניקח פרפר, וניסגור אותו בכף ידי, ונשאל את הזקן אם הפרפר חי או מת? ואם הוא יגיד שהפרפר חי, נמחץ את הפרפר, והוא ימות! אם הוא יגיד שהוא מת, אז נשחרר אותו"! שתי האחויות היו מרוצות מהרעיון!!!
יום למחרת הלכו האחיות ליער, תפסו פרפר כחול והלכו לזקן, ניגשו ואמרו
"ביד ישנו פרפר, התוכל להגיד אם הוא חי או מת?"
והזקן חייך וענה: "את יכולה לבחור אם הוא יחה או ימות, הוא ביד שלך, לא שלי, את בוחרת את עתידו"
ככה ניגמר הסיפור, אני בטוחה שכולכם הבנתם, אבל אני כל הזמן חושבת על המשפט, כמה שהוא יכול לשנות את הכיוון שלי, אבל, אני לא יודעת, עכשיו נתתי לעצמי עוד מעמס, וזה כבר מעייף! כי יש לי עוד דרך ארוכה, ואני יודעת שזאת בחירה שלי מה לעשות! אבל קשה לי! אני לא יכולה לנשום!!!!!
ובכל יום שעובר אני עושה משו אחר, ולומדת עוד ועוד דברים שיעזרו לי! אבל ברגעים כאלה, אני מרגישה מחנק, ושכל הדמעות עוד שניה הורגות אותי! ושאני נמסה, ושאין לי כבר מטרה!
אני מרגישה פשוט ריקה!!! גוף נושם בלי רגש!!!
כבר קשה לי ללכת, אני מרגישה חלשה!
הדבר היחיד שמעודד אותי עכשיו זה המוזיקה, אני יכולה להתמכר להרגשה הזאת של לשכב ולתת לצלילים לעבור לי בגוף, ולמילים לעבור בלב!
ולא שאני מבלה כל יום את כל היום עם חברות! זה אולי כיף, אבל למה אני עדין מרגישה ריקה ככה?!
בעע, אני מקולקלת!!
ועכשיו אני עוד יותר בדיכאון! בגלל אחותי.... עובר לנו סרטן במשפחה כבר כמה דורות.
לסבתא רבה שלי היה סרטן ריאות והיא ניפטרה מזה, לסבא שלי היה לוקמיה (סרטן הדם), הוא נפטר מזה, ולאבא שלי יש מחלת עור שמהמחלה גדלים לו גידולי סרטן, והמחלה הזאת עברה לאחותי! בהתחלה זה לא כל כך היה רציני, זה היה במרפקים ובמקומות שלא ראו, ואז היא נסע לחופשה בים המלח, וזה עבר, אבל בשבוע האחרון זה חזר לה, ועל הפנים, ותבינו היא הילדה הכי יפה שיש בעולם! למה מישו דפוק צריך להרוס תמימות ויופי כזה טהור!!!!
אוווף, שונאת את החיים שלי, שונאת את המציאות הזאת!!!
אוווך, אתמול הלכתי למיקה, ובדרך ראיתי אותם! את הבנים שניסו לאנוס אותי, יש לי מזל שמאותו יום רק שיניתי את עצמי, גם את המראה וגם את האופי, אבל הם התחילו לצעוק אלינו, ואני מקווה שהם לא זיהו אותי, אני כמעט בכיתי! אני לא מאמינה שזה קורה לי!?
למה כל הבולשיט המזדיין של החיים שלי מפריע לי לנשום!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
