סוף סוף אני מעדכנת פה, אחרי שבוע מעייף וקשה!!!
בימי שלישי ורביעי היה לי את הערב מגמה, שאני עוד מעט יפרט על זה!!! נתחיל מתחילת שבוע... קמתי לי ביום ראשון, איך שאני זוכרת בכוחות לחזרות המעייפות שהולכות לפקוד אותי במהלך הימים הקרובים! טוב, קמתי והלכתי לבצפר, ואחרי זה לחזרות שהיו במרכז הבמה אם אני לא טועה... וחזרנו מאוחר, ביום שני נראה לא היו חזרות, ושלישי לא הלכנו לבצפר כי זה היה יום המופע, היינו צריכים להיות ב9 בבוקר באולם המופעים....!!! עד ההופעה עצמה, והיה לנו רק שעה וחצי הפסקה! ואז, האנשים התחילו להגיע, ולא כל כך התרגשתי כמו שחשבתי שאני יתרגש, זה קצת איכזב אותי, ציפיתי מהלב שלי להיות כמו לא יודעת!!! ואז המסך נפתח ועמדנו בפוזות שלנו ואז הלב נזכר להתעורר... החיוך הקטן עלה, ביחד עם האור....והריקוד התחיל... עבר הרקוד הראשון בבלט, הריקוד השני במודרני עבר.... במזל!!!
עכשיו הריקוד השלישי של כראוגרפיה קצת קשה! לא מבחינה של תנועות! ממש לא! אלה שיש קטע שאני נופלת על הריצפה ואני עם שימלה, וכל הזמן השמלה שלי הייתה עולה והיו רואים לי את כל התחת!!!! וכ... זה קרה גם בהופעה הראשונה וגם בשניה!!! אבל לא נורא, זה היה מצחיק! חזרתי הביתה, שמחתי והייתי מאושרת! עברתי את ההופעה הראשונה שלי! מילאנו אולם שלם וענק! ממש כמו... כמו... אני לא יכולה לתאר אפילו!!!! זאת הייתה הרגשה שתמיד חלמתי להרגיש!!!! אני הייתי מאושרת, ונירדמתי!
ביום רביעי היה לנו גם הופעה אבל יכלנו להגיע ב5... ההופעה מתחילה ב8 וחצי....
הפעם קצת יותר התרגשתי! למה!? כי אמרו שבאים אנשים ממש ממש ממש חשובים מתחום הריקוד!!! אני חושבת שהלך לי הרבה יותר טוב!!!! הרגשתי את העירבוב של ההתרגשות עם ביטחון וחיוך! ביום חמישי, הרגשתי בבוקר מין הרגשה מוזרה, שאני מתחרפנת הלכתי לסלון והדלקתי טלוויזיה, פתאום היה שיר של בלינק, שאני ממש אוהבת, קמתי והתחלתי לרקוד.... מה הבנתי, שזהו, אין יותר ריקוד כל יום כל היום, וזה קצת העציב אותי למען האמת.... אז... חשבתי, וניזכרתי בארוע שחברות שלי סיפרו לי שיש בהרצליה שניקרא "שאנטי ברשף".. אז בגלל שהיה לי אישור לא ללכת לבצפר הגעתי רק לשעה האחרונה והייתי בחוץ עם חברות.... הודעתי להם שאני באה איתן כי אני מתחרפנת וחייבת לרקוד דחוף!!! אז הן סיימו ללמוד, הלכנו לבית של מיקה והתארגנו, הזמנו מונית ונדחסנו מאחור.... כל הדרך הלב שלי דפק... היה לי אושר, אני הולכת לים!!! חחח... הגענו, לצערי היה מזג אויר מוזר, והיה רוח ממש חזקה וקרירה...!!! הגענו ממש מוקדם ובקושי היו אנשים, אז ירדנו לים וישבנו קצת על החוף בסאטלה עם סיגריה בים ונחנו.... אחרי שעה חזרנו, והמקום עדין היה די ריק, והרוח החזקה הייתה סיוט! ואז התחלנו להכיר שם אנשים, והיו שם אנשים מהשיכבה של לאון, לאון חבר שלי לשעבר, והיה שם אחד ממש חמוד, שמביאים לי ת'איי סי קיו שלו! גררר....
ואז רקדתי, הכרתי הרבה אנשים סאטלנים.... וחזרנו הביתה, יום שישי בבוקר, קמנו המישפחה והלכנו לארוע של העבודה של אבא, שהיה בירושלים, היה טיול של 7 קילומטר! והיה מזה כיף, רוב הדרך הלכתי עם אבא שלי, והוא לימד אותי דברים, וסיפר לי כל מיני דברים על המקום! ממש כמו מדריך טיולים!!! ואז הגענו למקום ישיבה, וזה היה מי עולם מושלם לילדים קטנים!!! מלא מתנפחים, יצירה, ואני הלכתי עם אחותי והיא עשתה את התחנות ואני דיברתי עם האחראים על התחנות! היה אחד ממש חמוד סאטלן! חחח... והיה שם מלא פינות ישיבה של מחצלות, כריות, מזרונים, וכל מיני משחקי שולחן כמו כדורגל שולחן, ביליארד ועוד.....
חזרנו יחסית מוקדם, ומראש הודעתי לרשגד שלי שאני לא יגיע היום לפעולה, אז ניצלתי את הזמן הזה לעצמי... ונחתי, ב5 רן אחד האחראים בשבט מרים אלי צילצול ושואל אותי איפה מאיה (זאת שמדריכה איתי)!? הוא אמר שהיא לא הגיעה, החניכים מסתובבים לבד בשבט, שהיא לא עונה בבית... והוא לא יודע איפה היא! בקיצר, ניסיתי לתפוס אותה בבית, והיא לא ענתה, ולא ידענו מה איתה, ב6 וחצי,7 יש צילצול אני עונה, ואיזה הפתעה, זאת מאיה, היא נירדמה.... ולא היה מי שיעיר אותה... אוף, אני ממש מתעצבנת מהחוסר אחראיות שלה! זה מעצבן אותי ברמות!!!!!!וזה מאכזב, כי איך אני אמורה לסמוך עליה אחרי זה!?!?!?!? טוב, אני מקווה שאחד האחראים ידברו איתה כבר ויפתחו לה ת'עיניים!! אז, בערב, רציתי שוב לרקוד ברמות!! אז כולם התחילו לשגע לי ת'שכל מה עושים היום את מחליטה! יופי, אז לא היה מה לעשות, לא רציתי שוב לשבת לשתות פה, לא היה בית ריק, ולא רציתי ללכת לבייליס (פאב חביב ביהוד), אז דיברתי עם סיון היחצנית של האסיילום, והיא אמרה שהולכת להיות מסיבה ממש שווה ושאני יארגן כמה חברות ונבוא, טוב אז הודעתי לאיזה 10 בנות..... אז, כל אחת באה אלי עם הבעיה שלה, אחת עייפה, אחת רוצה לעשות את זה, אחת זה ואחרת זה.... עכשיו, סבבה, אין לי בעיה, אבל זה מעצבן כי הם חושבות שאני המודיעין של הארועים, ועוד מתלוננות אחרי זה!?!?! זה שיא המבאס, אז הסברתי לכל אחת אחרי שעה בערך ששיגעו לי ת'שכל ורק אמרה לי שהיא באה בטוח, וזה היה שעה לפני שההסעה יוצאת ואני לא מאורגנת לא כלום, אמרתי להן תחליטו אתן, אני אישית לא רוצה עוד ערב מסריח פה... אז מי שרוצה שתודיע לי ברבע שעה הקרובה.... והלכתי להתארגן... חשבתי מה ללבוש!? וזה לא לקח הרבה זמן, יש לי חולצה שחורה חדשה, שכולה תחרה, רק לקח לי קצת זמן למצוא חזיה שתתאים....ממש יפה, וג'ינס חצי צמוד, חצי באגי... וחגורת ניטים, שטפתי ת'שער רק עם מרכך כי לא היה לי זמן, ואספתי אותו, ועשיתי פוני הצידה עם החלקה יפה..... נעליי ואנס, איפור שחור.. והייתי מוכנה, תוך 20 דקות.. במהלך ה20 דקות, מיקה, עפרה וליאור הודיעו שהן באות... סבבה, הייתי מרוצה, ואירגנתי דברים אחרונים עם ההסעה והכרטיסים... ויצאתי עם רותם לתחנת אוטובוס, ליאור התקשרה בבכי ואמרה שההורים הזונות שלה לא נותנים לה ללכת בסוף, וזהו, בערך 3 מכוניות הציאו לי ולרותם טרמפ, ואז ההסעה הגיעה, אני ורותם נכנסות ומחפשות את מיקה ועפרה שעלו בתחנה הקודמת.... פתאום אני קולטת בספסל האחורי את הזונות מגני תקווה.... מה הם חושבים לעצמם!? פאק!!!! טוב, בקטנה, עצרנו לאסוף כל מיני אנשים... ובתחנה אחת עלו מה כוסונים ואני ורותם כבר הספקנו להוריד את הסווטצ'רטים, והיה אחד ואיי, אם היינו לבד הייתי קופצת עליו בשמחה!!!! טוב, הנסיעה עברה בסבבה, הגענו היה קריר אז מהר ניכנסנו פנימה.... עלינו ושמנו ת'תיק אצל הדי ג'י, והיה יחסית ריק, אבל הייתי חייבת לרקוד.... אחרי חצי שעה של ריקוד, הלכתי לזה החמוד מהאוטובוס וביקשתי סיגריה, הוא אמר שאין לו והסתובבתי והלכתי לרקוד, אחרי דקה הוא בא אלי ואמר אחד באפריל שמח ונתן לי את הסיגריה וחייך אלי חיוך מדהיייים!!! וכל הזמן הוא הסתכל עלי ואני עליו וחייכנו אחד לשני..... ואיי.. כוסון ברמות!!! טוב, הכרתי אנשים ממש נחמדים, ולא הפסקתי לרקוד לשניה בערך... ואז בסביבות 3 וחצי היה אחד שהתחיל לדבר איתי, וביקש את המספר שלי, ונתתי לו, והיה לו פירסינג בלשון ובשפה... ואיי... הוא היה נראה טווווווווווווווווווווווב!!! ואז הוא נישק אותי, והייתי מרוצה, ואז חיפשנו מקום נוח ומצאנו ספה, ואיי, היה מזה שווה עם העגיל שלו!!!חחח... ואז חזרנו והלכתי לרקוד, ואגב, גם רותם מצאה לעצמה מישו חמווווד! ואז יצאנו בסביבות 5 להסעה חזרה, פתאום מי אני רואה עולה לאוטובוס, את הכוסון עם הסיגריה!!! והוא לא ראה אותי אז כזה בתמימות יתרה משכתי לו בחולצה, והוא כזה הסתכל עלי בחיוך ומשך לי גם בחולצה והתחלנו לדבר, והוא הראה לי בקבוק וודקה שהיה לו ביד וניסיתי לקחת אבל הוא לא נתן לי, ואז הוא הציג את עצמו, קוראים לו אנדריי, ואני הצגתי את עצמי.. יולי.... ודיברנו כמה דקות והוא המשיך לסוף האוטובוס, לקראת התחנה שהוא צריך לרדת הוא חזר, ואני עמדתי ודיברתי עם מיקה, ואז הוא בא והתחיל לדבר איתי, וכזה מסתכל עלי, והוא אמר כזה אני לא זוכר איך קוראים לך... משו עם אולי... והתחתי לצחוק, ואמרתי יולי... והוא שאל איך!? אז אמרתי יולי... מיוליה... הוא רוסי הוא בטח יזכור את זה... ואז הוא שאל אם אני רוסיה אז אמרתי שגרמניה, והוא שמע תימניה, והתחלת לצחוק איתו, ואז דיברנו קצת..... והיה נחמד, ואז אמרתי לו שאני נוסעת לגרמניה והוא אמר שהוא יבוא איתי, אז אמרתי לו שהוא מוזמן תמיד, והדפוק אמר שנישמור על קשר ולא לקח מספר... זה היה צפוי אבל עצוב! והוא הלך..... הגעתי הביתה הרוסה, עם בחילה...
נירדמתי, קמתי היום ב4 וחצי שבכלל תיכננתי לקום ב 12 כדי ללמוד, אבל לא נורא, היום היה גרוע, יש לי בחילות, והרגשה גרוע, קיבלתי את האלבום תמונות בחזרה... הדבר הראשון שעשיתי בשניה שחזרתי ממיקה (האלבום היה אצלה איזה חצי שנה)... ראיתי את התמונות, ראיתי ובכיתי!!! את כל התמונות של המשפחה, את המחנה, את ואנסה, ליה, וכל הארועים, ואותי ואת יאנס מתנשקים... יאנס זה גרמני שהכרתי שם והיה בינינו שם סיפור יפה... עד שחזרתי לארץ.... בכיתי מלא....
אז למדתי קצת, והכאב ראש לא נתן לי להמשיך, בעיקרון אני די ערנית אז אני חושבת שאני ישאר ערה בלילה ללמוד.... ואני מקווה שזה החמוד שהכרתי והתנשקתי באסיילום יתקשר... תחזיקו לי אצבעות...
טוב, נושא אחר וקצת כאוב, אמא הולכת לעבור ניתוח אחרי פסח, ואני קצת בלחץ... וזה בערך על התקופה שאני בגרמניה, או לפחות אמורה לטוס לשם... ואני חולמת כל יום ויום לחזור לשם... אנשים לא מבינים עד כמה אני חיה בשביל לחזור לשם.... אני חיה רק בגלל החלומות והזיכרונות שלי משם!!! אני בכיתי היום כל כך הרבה בגלל שאני מתגעגעת, יש לי תמונות מהמטוס שצילמתי את גרמניה, ראיתי את גרמניה מלמעלה, כל כך בברור, והזיכרונות מישם אוכלים אותי!!!! אוווווווווווווווווווף!!! אני אוהבת את המקום הזה כל כך... גרמניה....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
