Tangled

אתה לא יכול להגיד שהיא אשמה. אשמה במה? בזה שהוא לא יכול לשלוט בעצמו?
נכון, היא לא הלכה להתלונן עליו, ונכון, היא הסתירה את זה מהחברות שלה, מהמשפחה שלה, מכולם.
מה לעשות שהיא חושבת שזה בסדר שהוא מכאיב לה ככה? מה לעשות שהיא אוהבת אותו ולא רוצה שהחברה לא תבין? ככה חינכו אותה בבית.
כשאבא שלה הרביץ לה הוא יצא מזה בתירוצים, שזה נועד לחנך אותה, שהיא צריכה לציית לו, שהיא לא יכולה לעשות מה שבא לה.
היא גדלה במחשבה שאם הגבר שהיא חיה איתו מכה אותה, כנראה שיש לזה סיבה טובה, שזה מגיע לה ושהיא צריכה לתת לו לעשות לה את זה.
היא לא יודעת שזה לא המצב שאמור להיות. היא מפחדת להאמין במשהו אחר.
אם אתה לא מוכן לעזור לה להשתקם ולצאת מזה, לפחות אל תגיד שהיא אשמה.
היא לא אשמה בחינוך שהיא קיבלה, היא לא אשמה בחברה שבה היא חיה, היא אפילו לא אשמה בתפיסת העולם שלה.
תשתחרר מהמחשבה הזו. הוא אשם. הוא זה שמכאיב לה, פוגע בה, מטעה אותה. הוא זה שצריך לקבל נזיפות והערות, לא היא.
אל תספר לי סיפורים, "היא הביאה את זה על עצמה, היא לא יכולה להיות כזאת כפויית טובה," אין תירוצים. אין סיבות מספיק מוצדקות.
כמובן שיש גורמים אבל אף אחד מהם לא הופך את המעשה למקובל. שים לב שאתה לא מתבלבל שוב.