Tangled

אז אני בת 18, וסיימתי תיכון, והכל הסתיים ואני עוזבת בעוד כמה שבועות.

אני לא יודעת עד כמה אני מרגישה שונה מהילדה הבכיינית שהייתי בגיל 15, או המתוסבכת שרצתה להתאבד בגיל 16.
אני לא מוכנה להתקדם בחיים, להשתנות ולהתבגר. אני עדיין בוכה ועדיין, לעתים, רוצה למות.

אני עדיין מתעצלת לעשות כביסה ולסדר את החדר, עדיין מאחרת בכמה שעות למפגשים. אפילו ביום ההולדת שלי אחרתי לחגיגה.

עדיין סובלת מכאבי מחזור, עדיין מכבה את הטלפון ונשארת בבית כשאין לי כח לשום דבר.

לא מוכנה לפרק בחיים שבו לא אוכל בשום סיטואציה לוותר ולהישאר בבית. לא יהיה לי בית בכלל.

אני רוצה להישאר כאן בפריפריה, רחוק מהכל, עם המזגן, השמיכה והחבר שלי שאני ממש, אבל ממש, לא מוכנה להיות כל כך רחוקה ממנו.
אני רוצה להישאר כאן ולא לזוז.