אז קודם כל, הדבר שהכי בולט לכל הקורא הקבוע שלי (אני מדברי עליי אבל ששש! זה סוד!), זה העיצוב.
כמו שמת לב הכינוי השתנה כבר לפני כמה ימים והעיצוב עבר כמה גילגולים עד שהוא התקבע לו לצורתו הנוכחית.
וזה לא שסתם נמאס לי מהכל, כבר הרבה זמן אני חשבתי לשנות פה את העיצוב, בעבר הרחוק (פאק אני כותב פה מ2004) העיצוב והבלוג דיי סימלו אותי כמו שהייתי ואת מה שרציתי להקרין - נרקומן מוזיקה, שטוטניק, מעט נרדי(nerdy) ומעט אנטי ממסדי, לסובבים אותי שאז גם היו יותר מעורים בחיי הבלוג, גם אם הם עדיין קוראים אני לא ממש יודע על זה והאמת שלא ממש משנה לי. לקח לי זמן להבין את זה אבל הבלוג עבר טרנספורמציה (ואוו מילה גדולה!) מלהיות פלטפורמה שמייצגת אותי אל מול מקורביי (וכמה מכרים וירטואלים בלבד), ל"ניקוז רגשי" בתקופות יותר מעיקות (עומס לימודים! בעיקר), ובתור מקום שכזה יותר "נעים לי בעין" (ביטוי קצת מוזר) שהוא יראה יותר כמו המקומות שבהם אני אוהב להרגע ולהנות בתור הילד הקטן שבי (שאני מאמין שאף פעם לא יעלם)... וגם נמאס לי מהכל.
אני התלבטתי הרבה אם למחוק/לנטוש את הבלוג הזה לחלוטין ולהתחיל אחד חדש, אבל אז נזכרתי בכל האחרים שהיו לי שננתשו אחרי כמה פוסטים של פורקן, ובסופו של דבר תמיד חזרתי הנה, ולמחוק? קצת הרבה חבל לי, המקום הזה מכיל לא מעט זכרונות שגם אם נכתבו מתוך מועקה, היום הם משעשעים אותי... אז למה לא להשאר כבר וזהו?!
אז באופן רישמי הבלוג הזה מקום נטו של פורקן, אני מכסה כבר מכאן והלאה ועד להודעה חדשה נושא שמציק לי בכל הקלדת פוסט שהייתה לי לאחרונה - הולכים להירשם כאן דברים שלילים ומדכאים ואולי אפילו פסימים, אני יודע שאני לא כזה! אני אפילו לא מסוגל להיות שרוי במצב רוח רע לתקופה שעולה במקרה הקיצוני מעל ליום, אני בחור אופטימי, אוהב אדם, אוהב את החיים ואוהב לצחוק!
אני לא יודע אם כל הדברים שאני יוציא הנה יהיו כאלו(דיכאוניים), אני מאמין שלא, אבל אני גם יודע שכשהכל טוב לי, או אפילו הרוב, אני פשוט מאבד את כושר ודחף הכתיבה...
עוד משהו אחרון לגבי נוסח הבלוג החדש - לא ינקבו פה שמות.
עכשיו אני רוצה, אם יורשה לי (ואני מרשה לי), לעבור למשהו שונה לחלוטין (מונטי פייטון מישהו?).
בנות.
האמת, אין לי באמת זמן להתעסק עם זה עכשיו, אבל יש משהו שאני חושב עליו כבר המון זמן והחלטתי להוציא את הכל החוצה!
בתור סוג של פמיניסט אני חייב להבין - אין אף אחת נורמאלית?!
אני רוצה לעשות רשימה של בעיות/סיטואציות שנתקלתי בהן וכל אחת רצינית ולא מתוארת בצורה מוגזמת, ומשוייכת למישהי שונה לחלוטין:
# נימפומנית
# דיכאון כרוני.
# באה אליי למשרד(תקופת הצבא) אומרת לי שהיא רוצה לשכב איתי כי היא סומכת עליי ורוצה שהפעם הראשונה שלה תהיה איתי, אני שואל אותה לא יודע כמה פעמים אם היא בטוחה, היא אומרת כן, עושים מה שעושים ומיום אחרי זה מפסיקה לדבר איתי לחלוטין.
# בדייט הראשון נכנסת אליי לחדר, מתפשטת ורגע לפני העסק אומרת לי שהיא בתולה.
#יוצאת איתי לכמה דייטים, נושא שיחה יחיד שזורם - סקס, יום אחרי הערב הראשון שבו משהו קורה(ולא שקורה יותר מדיי) - נעלמת.
#אומר כל הזמן לא, כל פעם שהיא רואה אותי - מושכת אותי בכוח מהיד או החולצה (בצורה ממש לא לעניין לפעמים), פעם אחת היה מה שהיה, קיוויתי שזה יתן לי שקט ובאמת כך היה, עד שראיתי אותה במקרה שוב ועכשיו כל הסרט מהתחלה.
# אני אפילו לא יכול להסביר, שילוב של דרישה לידידות ממש עמוקה וחוסר רצון לוותר על יזיזות.
# הודתה שזה בכלל לא מה שהיא רוצה ועשתה את זה רק בשביל ההתיחסות.
כל השאר היו משהו פיזי נטו משני הצדדים, היה נחמד, נגמר נחמד (בערך).
ויש לי דבר אחד להגיד - אני לא כזה!
אני גבר, אני אוהב בנות, אני אוהב סקס, אבל(!!!) אני לא נראה טוב, אני לא מסובב בנות על האצבע ואני לא מחפש סטוצים.
קיימת בחורה בעולם שהיא לא טיפשה, אוהבת לצחוק ולהנות, אוהבת מוזיקה טובה, בלי רגשי נחיתות, מתעניינת ב... דברים(לא יודע איך להגדיר את זה) ונראת סבבה. אני יודע שקיימת בחורה כזאת, אני מוכן לשים כסף על זה שיש גם יותר מאחת כזאת, יותר מזה! בתור (סוג של)פמיניסט, אני מאמין שרובן כאלו.
לא עכשיו, אחרי הפסיכומטרי, באמת שלא לחוץ ולא כ"כ רע לי עם הלבד שלי, אפילו דיי טוב...
אבל לא הגיע הזמן שאני אפגוש אחת כזאת?!
נ.ב (וזה באמת נשכח לכתוב)
הכותרת זאת השורה היחידה משיר שמישהי בתיכון כתבה ואני לא זוכר ממנו כלום, חוץ מאת השורה הזאת ושבכיתי מצחוק כשקראתי אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wayne Campbell