לפני החיים

מעבר ליער האפל  שמאחורי הרי החושך והביצה הגדולה ישנו עמק, במרכזו של העמק ישנה חומה גבוהה כל כך שכשמסתכלים עלייה מלמטה לא רואים את הקצה שלה ואין שום שער או פתח בחומה אבל מספיק צעד אחד בשביל לעבור אותה. החומה מקיפה בית קטן, בתוך הבית יש חדר - החדר של איל. איל כרגע  היתעורר אז מה אם כבר 5 וחצי?!  הוא מדליק את המחשב  פותח את הווינאמפ, את האיי סי קיו ומדבר עם החברים, משחק טיפה, חוזר למיטה כדיי לישכב להירגע לחשוב עם מוזיקה ברקע... אבל משהו מציק לו הוא יודע שהוא צריך לעשות דברים אבל הוא מעדיף שלא, הוא אפילו מתחיל כמה פעמים לבדוק לוח מבחנים ופותח איזה ספר.. אבל מוותר מהר, קצת משעמם אבל טוב לו ככה. מה שמציק לו אפילו שהוא לא מודע לכך זה מה שקורה על החומה...

על החומה בקצה השמימי שלה, לבוש במכנסיים האפורות עם החור הקטן בכיס מהקומזיץ' הראשון, עם הנעלי ספורט הישנות, שער אסוף, ברק בעיניים שמביטות אל האופק, אנרגיה בוערת מבפנים עם ידיים שמתחילות להזיע שרוצות כבר להפסיק את הבלימה ולקפוץ למטה אל ההרפתקאות ועם תיק מלא באוכל ושתיה שקשור אליו שק שינה למיקרה הצורך ואפילו הוא שם שם ריטלין רק ליתר ביטחון יושב איל הוא מת להתחיל במסע אבל משהו עוצר אותו, משהו אומר לו שהוא עלול ללכת ולא להצליח לחזור, משהו אומר לו שאפילו שבקצה יש את רשת המרפאות הוטרינריות שלו לא בטוח שהוא רוצה לצאת להיתנתק מהחברים ואולי לא להצליח לחזור אליהם בסוף המסע וגם אם כן, זה יהיה אותו דבר?

אני יושב באמצע על השביל בין החומה לבית אני רוצה שאיל כבר יקפוץ הוא יודע שהוא יכול, הוא לא צריך אותי, רק צריך להשקיע קצת למה הוא לא קופץ??

ושאיל ילך לסלון או משהו. אני יודע שהוא מחכה לי בחדר כי הוא כבר משועמם קצת אבל במה אני אשם?? 

טוב לי להיות בחוץ אבל מוגן אני שר לעצמי וחולם לעצמי וגם קצת מנגן לעצמי ולפעמים גם לומד קצת השקט שמחוץ לבית אבל בתוך החומה עוזר לזה, לא כמו המסע שבו בכל רגע מגלים ולומדי משהו חדש אבל זה עוזר...

אבל אין כאן אף אחד ואף אחד אף פעם לא יהיה כאן, כאילו מנסים לידחוף אותי לפינה - אם אתה רוצה להיות עם מישהו תיבחר איל או איל! אבל אני לא רוצה להיות איתם שניהם אנשים טובים את שניהם אני אוהב ושניהם מחכים לי.... אבל אני לא רוצה לבוא אליהם....

*אני יודע שאני טיפה מעדכן הרבה ביומיים האחרונים  אתם יכולים ליקרוא ולהגיב על הכל אני מיתיחס גם לזה

ביי