אז לא הוגדרנו כ"זוג", אבל היינו ביחד. למה? כי היה כייף, כי היה נעים, כי היה ממש טוב בין הסדינים, כי זה הרגיש כמו רגש... 

אבל...

אבל לא חיפשת אצלי בהתחלה שום דבר מעבר ליצר

ואני חשבתי שאת דווקא כן

את התוודת על האמת

אני קצת נפגעתי וחתכתי 

את רצית לחזור

אני לא הייתי בטוח

אז חזרנו לדבר ואמרתי לך שאני רוצה לצאת קצת, להפגש עם אחרות, לבדוק אם עוד בא  לי בכלל להיות שם, בקשר הזה. בנינו? לא יצאתי עם אף אחת, פשוט זרם לנו ממש טוב להיות ביחד, אז הפכנו להיות זוג.

סיפרתי לך הכל, ודאגתי שתדעי שאני חולק איתך מעבר לרוב הסובבים אותי בחיי.

סיפרת לי דברים, אבל את הרי לא מדברת הרבה גם ככה אז חשבתי שפשוט אין לך יותר מדי מה.

רציתי ללכת איתך למקומות, לפגוש איתך אנשים

רצית להיפגש

עבר עלייך משהו, ידעתי במעורפל, אז שאלתי... 

"אני לא רוצה לחלוק את זה איתך כמו הרבה דברים אצלי בחיים."

אווווץ' זה היה כואב, ממש כואב, באופן ממש מפתיע כואב, מאיפה זה בא? יש לי מה לחפש כאן בכלל? אני הכנסתי אותך לליבת חיי ומסתבר שאצלך אני עוד מחכה מעבר לגדר???

הגיע הזמן ללכת? נראה לי שכן...

התנצלת, יצאת מכלייך, אמרת שיהיה אחרת, הבטחת שתשני הרבה.

אני אמרתי "בסדר, בואי ננסה", אז אנחנו לא "זוג" אבל גם הבהרנו שלא עושים שטויות מהצד.

ביקשת שגם אני אשנה, שאחמיא, שהראה יותר רצון להיות איתך.

היה לי קשה בכלל לדון איתך על זה, וראית את זה, וידעת את זה, אבל הסכמתי

עברו קצת מים בירקון ומה השתנה? לא הרבה, את מספרת יותר, אני מנסה להחמיא יותר.

אבל לא יוצאים מהחדר.

את לא מוכנה לפגוש את החברים שלי ולא מציעה לי לפגוש את שלך

אני קצת מחמיא יותר, אבל לא באופן עקבי.

עדיין ממש נהנים מהביחד, ויש שיחות ממש טובות ומעניינות אבל יש הרבה ריק מעבר

עכשיו דיברנו.

את אמרת שאת לא מוכנה שניפגש יותר אצלי או אצלך.

או קיי, אז מתי ואיפה ניפגש? לא יודעת

אז את לא רוצה יותר בכלל? את מדבר איתי כדי להבהיר לי שאת יותר לא רוצה להיות איתי סגורה בחדר?

לא, לא, אם אני מציג את זה ככה אז את מוכנה להזמין אותי לשבת על בירה בים... 

ראית זוג שיצא איתך ועם חברות שלך וממש נהנה... באמת ובלי ציניות - איזה יופי!

אה, את רוצה גם? 

הוא דיבר איתכן? והשתתף בשיחות? הוא הקשיב והתייחס למה שקורה סביבו והראה רצון להיות שם עם חברה שלו?

וגם את רוצה ככה? אז למה קיבלתי כ"כ הרבה "לא" כשהצעתי לך לצאת עם חברים שלי? למה אף פעם לא הראת בהם עיניין? למה לא ניסית להתערב בשיחות שלנו בפעמיים-שלוש שהיית מוכנה להיות שם איתי (וגם ממני שמרת קצת מרחק)

ואם הבעיה הכ"כ הגדולה היא ההיסתגלות שלך לאנשים חדשים, למה לא הצעת שאני אצא איתכן?

אני עדיין לא מחמיא מספיק? אולי לעודד אותך לגבי לימודייך ולהפאיר את האינטלקטואל שלך זה לא מספיק? לספר לך כמה אני חולה על הרגליים שלך זה לא "זה"? אולי כשמראש אמרתי לך שאני אמהר מאוד בבוקר שאחרי ועדיין היה לי חשוב באותו הבוקר שתיהי ערה איתי וכל עוד היינו במיטה חילקתי לך נשיקות ונשיכות עד שכבר הזמן דחק יותר מדי, זה לא מספיק?

ומה עם האסמס ששלחתי לך לפני יומיים?

אני יודע שזה לא היה בתדירות שאת קיווית, ומודה שלא ניסיתי להתעלות על עצמי לשם כך, אבל ניסיתי... באמת שכן.

את הצגת,את הפרידה הראשונה שלנו כאילו אני אמרתי - "אני הולך לבדוק אופציות עם אחרות ואם עדיין יהיה בא לי עלייך אז ניהיה ביחד", זה היה לא נעים לשמוע, אבל זה בטח סוג של נכון.

ואת גם הצגת את שתי הפרידות כאילו לא הייתי מוכן להתייחס אלייך ולשמוע אותך יותר... אז איך חזרנו להיות ביחד?

ואיך שכחת שבין לבין, גם את זרקת אותי כאילו כלום בלי סיבה הגיונית... זוכרת? לא משנה, אני בקושי זכרתי, אני משתדל לא לדוש בעבר יותר מדיי, אבל כנראה שממך הוא לא מרפה, מובן, מקובל, לא ניסיתי לברוח מכך.

מה עכשיו? בכלל לא ברור, את רוצה להמשיך את השיחה פנים מול פנים, למרות שלא ברור מתי ניפגש שוב.

שלחת אסמס שבו את חוזרת על המשפט הזה... יופי.

אני חושב ששנינו יודעים לאן זה מוביל.

(מזל שמעולם לא עברו לי מחשבות בראש להגיד לך שאולי אני קצת אוהב אותך)

אני יודע שאת קוראת פה. אני חושב שאני יודע מה תחשבי כשתיקראי את זה, אבל עזבי... כשניפגש.

"איך אני יכול לדעת מה בעצם יש? 

הגיע הזמן להשתכר. או שלא. נראה.