1. התעלמות.
מצב שבו מתנהלת שיחה נורמטיבית בין שני צדדים וככה סתם (לא מתוך חוסר ריכוז, לא תוך כדי וויכוח אגרסיבי, לא מאיזה פן הומוריסטי וכו') צד אחד מתעלם לחלוטין ובאופן מודע מהצד השני. זה תמיד, גם כשאני מחוץ לשיחה כזאת וגם כשאני חלק ממנה, גורם לי לעצבים ולכעס נוראי.
עומד מולך בנאדם שהביע רגש\נקט עמדה\חשף את אשר על ליבו\שאל שאלה\הגיב למה שאת(ה) אמרת, ואת(ה) מחליט(ה) להתעלם?
נכון, זכותך.
אבל אם ככך את(ה) מתייחס(ת) לאדם שנהג בך בכבוד ובצורה נורמטיבית, לא מגיע לך שהוא ימשיך בכלל להתייחס לעמדתך\רגשך\רצונך.
2. גילגול עיניים.
כשבנאדם מדבר בצורה גלויה ולגיטימית על דבר שמפריע לו, ומי שניצב(ת) מולו מגלגל עיניים למשמע דבריו.
פשוט מעלה בי חלחלה, כ"כ דוחה אותי אני מעדיף ממש לקצר ולא להסביר מה לדעתי עומד מאחורי זה.
נ.ב - יש לי גם קונוטציות שליליות במיוחד מעברי לגבי סיטואציה כזאת, אין מה להתכחש לכך, אבל גם ללא זה דעתי על הפעולה הזאת לא בדיוק חיובית.
כרגע העברתי שיחה על עיניין כ"כ פעוט ושולי וזניח, ולמרות זאת חוויתי בה את שתי הפעולות הנ"ל.
עד רגע מסויים שמחתי שהצלחתי לבדר אותה ולהעביר לה את הזמן בכייף ובנעימים, ובשניה אחת הרגשתי כאילו אני מקבל כאפה לפנים ולא הבנתי מה אני עושה ולמה בכלל יזמתי את ההתקשרות הזו.
ההיא התנצלה.
אני קיבלתי את ההתנצלות.
ההרגשה החרא עוד פה, נקווה שמחר אתעורר בלי כל המטען הכ"כ מיותר הזה.
בלי קשר - רמת הכתיבה שלי לטעמי האישי צנחה בצורה דרסטית בפוסטים האחרונים. קקי.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Wayne Campbell