אז כן, חוץ מזה שהכותרת נותנת כאפה לכיוון תחילת שנות התישעים, היא גם האמת שאני צריך, מנסה (ונכון להרגע עוד מצליח) לדבוק בה - זה רק עיניין של זמן, הכאב הזה יחלוף.

ואחרי שהבהרתי את זה לעצמי ולכם, נעבור לחלק הפריקה.

מאז שכתבתי את הפוסט האחרון, למרות שעמדתי בהבטחתי ועשיתי את המקסימום לעבור הלאה ולא לתת לזה להמשיך לפגוע בי בשום צורה, קרו כמה דברים (שאני לא הולך לפרט פה) שהפילו אותי שוב, הפילו חזק ממש. מדהים כמה קשה לי להתנקות מכל הסאגה הזאת.

שתבינו, אני לא מתחרט על שום דבר שאמרתי או עשיתי, להפך - אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון... אבל אני מוכן לתת הרבה כדי למחוק את החודש האחרון מהחיים שלי.

כמו שאולי הבנתם - כואב לי, וכואב לי ממש, כואב לי פיזית, כואב לי נפשית.

אני לא בנאדם ששוקע בדברים האלה, כשאני מרגיש רע בד"כ זה לא יותר מיום - יומיים גג, לוקח לעצמי עוד כמה ימים להרהר, ועובר הלאה.

אז אחרי שכמעט חודש אני, אני... מתפרק, הבנתי שהפעם זה לא ילך ככה.

החלטתי לקחת את כל העצות, ובנינו אין יותר מדי (ראליות) כאלו, והחלטתי ליישם אותן.

הנה הרשימה לפניכם:

1 - ניתוק טוטאלי.

זה לא סקופ תקשורתי, זאת עובדה מוכחת. קודם כל להתרחק ממקור הכאב, אחרת כל מאמץ אחר לא ישנה יותר מדי.

לצערי, כמו שכתבתי למעלה, אני ממשיך לשמוע (מבלי שאני שואל) דברים לגביה וכל פעם כזאת מרסקת אותי. למרות זה, אני חייב לציין שנראה לי שזאת כרגע ה"אסטרטגיה" שהכי משפיעה.

2 - לדבר.

כשרע לי אני לא מדבר יותר מדי עם אנשים, לא מתוך הרוהיזם או זילזול או הלקאה עצמית, פשוט כי אני מסתדר מעולה בלי.

ולא זה המצב הפעם, אז אני מדבר עם מי שאני חושב שיכול להקשיב.  כולם מקשיבים, כולם תומכים, כולם ממש בסדר, אבל אחרי שסיפרתי את כל הסיפור פעם אחת, הרגשתי נחמה קלילה ביותר מזה שהביעו הבנה ותמיכה, אבל מעיין הרגשה שהסבל בלחפור במה שהיה לא שווה את התמורה.

אז סיפרתי שוב לעוד אחת ושוב לעוד אחד ואתמול לעוד אחת... וזה הפך מ"לא ממש מועיל" לפשוט מיותר.

3 - תקיף את עצמך באנשים, תהיה עסוק.

אני יודע שזה צריך להיות יעיל באותה רמה כמו הסעיף הראשון ברשימה הזאת, אבל  כשניסיתי להיות מוקף באנשים הגיעה אחת המכות היותר חזקות בזמן האחרון. וכשאני מנסה להיות עם עצמי שקוע בלימודים זה פשוט לא הולך. (אבל אני לא מוותר!)

4 - ריבאונד.

הלוגיקה מאוחרי זה פשוטה: תמצא מישהי אחרת שבין אם היא מתאימה ובין אם פחות, היא כרגע תמלא את החלל שנוצר, לפחות עד שיוקל הכאב.

אז יש לה מבנה גוף מושלם והיא ממש חכמה והיא מלאת כוונות טובות... ונכנסתי איתה למיטה.

זה פשוט היה מיותר. היא נהנתה על סמך תגובותיה (שלא יאשימו אותי בטפיחה מיותרת על שכם עצמי), אני הגעתי לסיפוקי לאותן שעות בודדות, אך מעבר לכך זה רק טרם לתחושת הרייקנות...

אז עם מה נישארתי? שוב עם עצמי.

מוזר, כי הנחמה הכי משמעותית שהרגשתי בזמן האחרון היא המסקנה הזאת שתמיד צדקתי - אם אין אני לי, אין לי. אבל בהחלט היה שווה לנסות.

...את, פירקת אותי לאלף חתיכות

הו את, איפה את? אולי יש לך אחות?

לומר לך משהו, זה לא כדאי ייאי ייאה האיי

בלעדייך עצוב יהיה עד מתי ייאי  ייאה האיי...

יהיה בסדר.באמת.

-04.08 05:25 עריכה:

אז חשבתי על זה המון ואני ממש לא רוצה שהחודש האחרון בחיים שלי ימחק, אני פשוט ממש רוצה לחזור לעצמי בלימודים וממש רוצה שיפסיק לכאוב לי. כל מה שקרה בתקופה הזאת היה צריך לקרות וכל מהלך שאני עשיתי (או לא עשיתי) היה צריך להעשות, ועכשיו לא נותר אלא להתמודד עם ההשלכות. הצד השני יכל היה לעשות דברים אחרת, יכלה לנסות לחשוב על להקל עליי גם כשלה עוד באמת כאב ואולי אז היו נכסכות ממני כמה מכות די ברוטאליות, אבל היא לא עשתה את זה ואני ממש לא כועס על זה, להפך הייתי צריך לצפות גם לזה, כי הרי זה היה המניע העיקרי לראשית ההידרדרות הקריטית והסופנית בנינו - כשהיה לה רע היא לא הצליחה (אם היא בכלל ניסתה) לראות את הצד השני ואת מה שעשיתי בשבילה וכמה מעט ביקשתי לי בחזרה.

האמת שמאתמול אני מתחיל להרגיש שיפור, הכאב אותו כאב ובאותה עוצמה, אבל המרווחים בין רגעי הקושי התחילו לגדול. אני גם יודע שאחרי שאני אתגבר לחלוטין, גם אם אני אפנה אליה ואנסה להסביר לה איך וכמה נזק היא עשתה היא תבטל את רוב דברי ב"רגישות ייתר" (אני, כן?) ו\או בצורך בטיפול כזה או אחר, לא מתוך כוונה לפגוע או ציניות, אלא היא באמת חושבת שזה הכיוון שלי, שגם זה היה צריך להדליק לי נורה אדומה, כי כשאני מספר לאנשים בצורה כמה שיותר אובייקטיבית (ואני לא רע בזה, באובייקטיביות) הם נשארים עם פה פעור, פאק אחד אמר לי שהוא בכלל  לא מבין איך לא הדרדרתי לסמים קשים בתקופה הזאת... ופה מגיע החלק הבעייתי, הדילמה המוסרית הלא רלוונטית הכי גדולה שאי פעם הייתה לי  (איזה שם טוב לסרט גרוע?! אה??). אני יודע שאני לא צריך לחשוב עליה ולא להתעניין ולא לדמיין "מה אם" ולא לתהות לגבי עתידה בלעדיי. ברור שברגעי הכאב, כשהשברים בלב טיפה מתרחבים כחלק מתהליך האיחוי, כל אלו מכרסמים לי בראש אבל גם לא ברגעים כאלו, גם עכשיו אני כמעט משתוקק תאב תאבה עצומה להגיע ליום שבוא הבחור הנוכחי יחליט לעזוב, והיא תישבר, והוא יהיה זה שימצא לה תחליף "אינסטנט" להתאהב בה עד מעל הראש, והיא תתרסק כ"כ חזק... באמת שעושה לי רע לחשוב עליה סובלת כשאני כותב את השורות הללו, אבל היה משהו שהיא לא הצליחה באמת לקבל וללמוד במהלך כל הקשר שלנו וזה בדיוק אותו המשהו שהוביל להידרדרות לפני חודש ואותו המשהו שעקר לי את הלב ומחץ אותו באגרוף פלדה. המשהו הזה זאת אותה ראיית האחר גם כשקצת רע לה, שכתבתי עלייה לפני כמה שורות. ואני באמת מאמין שעד שזה לא יפגע בה בחזרה ויפגע חזק, היא לא תבין את הנזק שהיא עושה לצד השני. שוב, אני לא באמת רוצה שהיא תיפגע, אין פה ייצר נקמנות, אני רוצה לעבור הלאה ולהעלים את הכאב שהיא גרמה לי.

עוד שתי נקדות למחשבה:

1 - היא השתנתה המוווווון מהפעם הראשונה שפגשתי אותה בחוף בחיפה לפני שנתיים בדיוק, כל השינויים אך ורק לטובה והעיניין הוא שנק' המוצא הייתה לא רעה בככל בפני עצמה, והיא יודעת את זה (נראה לי), אז מעניין אם כשהיא איתו והוא מחמיא לה על... הגיוון במוזיקה, היא חושבת עליי? הגישה לאוכל, היא מספרת עליי? האנקדוטות על הכל ושום דבר, היא שומעת אותי? טופ גיר, היא מחייכת איתי? הגוף הארוך, היפה והזקוף שהיא כ"כ גאה בו, היא מיישרת ת'גב בשבילי? כשהיא מדברת איתו בחופשיות ובפתיחות, היא מתקשרת איתי? כשהם יוצאים למסיבה, היא רוקדת איתי?

אני לא רוצה לדעת את התשובות לכל אלו, גם אם התשובה לכולן היא "כן" (נראה לי).

2- תמיד אמרתי (וכתבתי) שאני כותב פה הכי הרבה כשממש ממש רע לי או כשאני בתקופות לימודים. לצערי הרב בחודש האחרון ובעיקר בשבועיים האחרונים, למרות שניסיתי שזה לא יקרה, לימודים זה ממש לא הדבר העיקרי שמעסיק אותי. אני באמת חושב שאפשר לכמת כמה שרע לי רק בהשוואת כמות המלל שנכתבה כאן לאחרונה לעומת כמות המלל שנכתבה באותו מספר ימים לפני חודש\חודשים\שנה... אני רק מקווה שהכתיבה באמת עוזרת לי לפרוק החוצה ולא רק גורמת לי להמשיך לחפור בפצע של גופה (שעל תג הבוהן שלה כתוב "אהבה") שמתה כבר מזמן....