היום כשחזרתי לי מהמכללה ראיתי אדם עיוור , נראה מעט אבוד, כמעט כאילו מנסה להוביל בעצמו את כלב הנחייה שלשמאלו, מתהלך ליד אחת הצמתים בשכונה שלי.

לא רציתי להשמע מזלזל, וגם אני יודע שלא משנה כמה אני מתקשה בסיטואציה כל שהיא, אני מעדיף שלא יעזרו לי עד שאבקש עזרה  (וזה לא שיש לי בעיה לבקש אם אני צריך), אז יצא שעברתי ליידו, נעמדתי ברמזור ליד זה שהוא נעמד מולו  וחיכיתי שיתחלף לירוק...

 - סליחה?

 - כן?

 - זה המעבר חצייה לרכבת?

ואז אני קולט שהוא עומד מול מדרגת המדרכה ולא מול המקטע המשופע שמיועד למעבר נוח (לא היה לו מקל).

- לא,  (התחלתי לחשוב אילו הוראות הכוונה אני יכול לתת לו לתחנת רכבת במרחק 300 מטר עם עוד שני מעברי חציה בדרך) אמממ אתה רוצה שאני יוביל אותך?

 - אם אתה יכול, זה ממש יעזור לי.

אז הרמתי את היד (כאילו את האמה, כאילו שיהיה 90 מעלות עם המרפק, כאילו...הבנתם?!) והוא מעיין הניח את ידו עלייה, מעיין נוגע לא נוגע רק כדי להיות באותו כיוון וקצב איתי והתחלנו לנוע לכיוון התחנה.

הוא היה ממש אחלה ושאל מה אני עושה והתלהב ממה שאני לומד (אני מבין אותו), והתנצל (בחצי חיוך כמובן) על זה שהוא לא יכול לעזור לי בתמורה וסיפר לי על זה שהוא כבר היה באזור הרבה פעמים אבל עם הכלב זאת פעם ראשונה כאן וזה מסוכן כי הרכבת יחסית שקטה ועוד כל מיני סמול טוק...

הגענו לתחנה, הוא הושיט יד ללחיצה בצורה ממש מדוייקת באופן דיי מפתיע, ווידא איתי שהוא עומד עם הפנים לכיוון הנכון ונפרדנו לשלום.

דבר ראשון, אני לא כותב את זה כאן לשם תפיחה על השכם, להפך, לא בא לי לקבל תגובות מסוג כל שהוא על המעשה עצמו, אבל כן בא לי לספר וזאת הסיבה לקיום הפוסט הזה.

דבר שני, להבדיל מליוני הבדלות, ועם טיפה פלצנות ומטאפורות - אני מרגיש סוג של הזדהות עם אותו בחור אבוד.

אני יודע לאן אני רוצה להגיע, הייתי בסיטואציות דומות בעבר, ועם אותם הקשיים אני מתמודד כמעט כל יום, כמעט מאז ומתמיד, אני יודע שגם בלי עזרה אני מסוגל לעשות את זה וזה גם לא מאיים עליי, זה פשוט יהיה קצת יותר מסורבל וארוך ויש בזה גם מן הסיכון, אבל בהחלט בר עשייה בכוחות עצמי... למה לי? אני לא צריך הרבה כדי לבטל את כל אלו, רק מישהו ללכת ליידו, מישהו שיהיה מוכן לעזור אבל לא באמת יצתרך לעשות הרבה חוץ מלהתקדם איתי באותו הכיוון ולתת לי אופציה להאחז בו אם אני ארגיש שאני ממש צריך.

אז בנתיים אני משוטט לי באזור הצומת הזאת, מתקדם בכיוון הכללי ואם יעבור (או תעבור, עדיף תעבור) מישהו שיכול להושיט איזו יד, זה יהיה ממש נחמד. החריזה פה זה משו!

(צומת=לימודיי האקדמאים. קושי=ADHD. "כלב"=ריטלין. אמרתי לכם שזה קצת פלצני, לא?)

ולסיום ולכבוד החורף שהגיע, אחד החידושים הכי טובים וכייפים שיצא לי לשמוע לאחרונה:

חג חורף שמח לכולכם.