היום ירד שלג.

כן כן, בדרך למכללה ריחפו מולי למשך כמה דקות פתיתי שלג, אומנם קטנים ומהולים בגשם ובטח שלא נערם מהם כלום, אבל... שלג!

וזה גרם לי לחשוב - כמה פעמים בחיי כבר יצא לי לראות שלג במרחק נגיעה ממני?

והחלטתי לחלוק עמכם את התשובה והתמנות.

הפעם הראשונה הייתה איי שם כשהייתי אולי בן 5 (אני לא זוכר אם זה היה ממש כשאחותי הקטנה נולדה או ממש לפני), נסענו כל המשפחה לחרמון.

שש שנים לאחר מכן (אם אני לא טועה) היינו שם שוב, אבל מהר מאד עזבנו את אתר החרמון.

בעלייה ברכבל לפסגה, אחותי הקטנה כמעט איבדה את הראייה בגלל הקור. אמא שלי (שישבה איתה בספסל) סיפרה שאחותי אמרה לה "מה זה אמא? הכל לבן"

ואמא שלי ענתה לה "כן, יש שלג וקצת ערפל... את הספסל האדום ממול את רואה?" והצביעה קדימה (הגב של הספסלים ברכבל היה מלבן אדום בכל הגודל של הספסל עם הלוגו של קוקה קולה). אוחתי ענתה "איפה?" ואיך שהגענו למעלה ירדנו חזרה ונסענו לבית חולים. שם טיפלו בה וכמה שעות אח"כ הכל שב על מקומו בשלום.

מאז  לא הייתי שוב בחרמון.

היו כמה טיולים שעשיתי באירופה שבהם יצא לי לראות שלג על פסגות הרים רחוקים יותר או פחות, אבל הפעם הבאה שנגעתי בשלג הייתה כשביליתי חודשיים כספק נגר ספק מחסנאי, בדנמרק בחורף של שנת 2010, ומשם אני אפנק אתכם בכמה תמונות (לא רק של שלג).

הפעם האחרונה שבה ביליתי במחיצת הלבן הלבן הזה, הייתה בדרום של אמריקה בתחילת 2011.

יצאנו לטרק של שלושה ימים שבו מטפסים על הר בגובה 6088 מטר. גם הפעם אהיה נדיב בצילומים.

וזהו... אז מה אתם אומרים? יהיה לי סט תמונות נוסף מהחורף הירושלמי אחרי הימים הקרובים?

*התשובה כאן