המוסיקה זוהרת, היא כמו השמש

בדאואיזם יש את הקונספט של wu wei, שזה הרעיון של אי עשיה, או עשיה ללא מאמץ. אני יודע שזה לא בדיוק הרעיון של זה ושזה יותר מסובך מזה. זה דברים כמו להיות ב-zone, או לבצע בלי לצפות ליותר מדי, או להניח הנחות. כמו לעשות מדיטציה בלי לצפות שזה יעשה אותך רגוע יותר, או לשחק משחק גדול בלי להתאכזב אם הוא לא הולך.

אבל יש גם משהו ממש עמוק ומעניין בלא לעשות כלום. יש כל כך הרבה סיטואציות בחיים שהייתי שמח לא לעשות בהן כלום. שער למחשבה שאין לי שום פעולה לעשות ואני בכל זאת לא מצליח לא לעשות פעולות. במיוחד כשאני נבוך וכשאני לחוץ.

למשך כמה חודשים הצלחתי לשכוח שאני בתהליך גרינקארד ולתת לזה פשוט לקרות, אבל אז כשהתחלתי להרגיש לחץ בעבודה, הדבר הראשון שהייתי חייב לעשות זה להתחיל לבדוק מה קורה עם הגרינקארד. ולשאול את המזכירה שמטפלת בזה וכשהיא לא ענתה, את הבוס. וכשהוא ענה תשובה מטופשת (ממש ממש מטופשת) להילחץ, להחליט שאני אתפטר אם לא יקרה משהו דרסטי, להתקשר לסבא שלי, ולריב איתו, לריב עם WT (האמת שהריב היה די מוצדק, אבל כמובן שהתנהגתי בצורה משוגעת).

אוקיי, לחזור אחורה. לסלוח לעצמי על העץ שעליו עליתי ולא הצלחתי לרדת ולהמשיך הלאה. לחזור לדרך.

כשדברים לא קורים לפי התכנון זה משגע אותי. גם כשקורים דברים טובים, אני פשוט לא יכול לעצור את עצמי מלהתאכזב שדברים לא עבדו כמו שתכננתי שיעבדו. יש לי איזה רגע כזה שבו אני מרגיש די חרא.