אז זהו זה, שנה שלישית בצה"ל, ראש השנה שלישי שאני עושה בצבא, פעם שלישית שאני לא עם המשפחה שלי בראש השנה. לא תכננתי לעשות פוסט שכזה, אבל יצא לי, סוף סוף, אחרי לא מעט פעמים שאמרתי לעצמי שאני חייב לעבור קצת יותר לעומק על הבלוג שלי, יצא לי לעבור על פוסטים משלוש השנים האחרונות, רק מתקופת הצבא. 

נתקלתי בפוסט שקראתי לו פעם ראשונה, על ראש השנה הראשון בצבא, שהוא גם היה החג הראשון שעשיתי בלי המשפחה שלי. ואז שנה לאחר מכן פוסט בשם פעם שנייה, שזאת הייתה הפעם השנייה שעשיתי ראש השנה כאן בבסיס. אז מי אם לא אני אכנע לפוסט שכזה שסוגר כל כך הרבה מעגלים. זאת בהחלט הרגשה מוזרה, אבל זאת בהחלט לא אותה התרגשות או 'באסה'  שהייתה פעם, כבר התרגלתי, אינספור שבתות כאן, לא מעט חגים, אבל עדיין כשהגיע הרגע הזה ביום ראשון, שקלטתי שעכשיו בטח כולם עושים את דרכם לסבתא שלי לקראת ארוחת החג, הייתה צביטה בלב. כי בסופו של דבר גם אם לא מדובר פה בטיפוס הכי משפחתי שיש, אני עדיין אוהב את המשפחה שלי, אני אוהב את האווירה הזאת של החג, שנהייתה כל כך מוערכת בשלושת השנים האלה. החג בבסיס לא היה נורא, זה מקום אחר, ופעם ראשונה שיש לנו טבח שמכין אוכל ל- 30 אנשים ולא ל- 300 ככה שהאוכל היה הרבה יותר טוב ובהרגשה ביתית, אז זה היה נחמד בסה"כ. אני בעיקר שמח שזה כבר מאחוריי, ועכשיו אני יכול להתפנות לחשוב על סוכות בבית, וכמובן על איטליה.

דבר נוסף שיצא לי לראות כשעברתי על הבלוג שלי זה שאפשר לקרוא אותו ולשקוע לתוך דיכאון קל, אבל באופן מוגזם. אז רציתי להגיד לכם - אני לא אדם ממורמר בכלל, אני לא דכאוני, ולא רע לי בצבא. פשוט איכשהו תמיד אני מגיע לפה ברגעים מעצבנים או מדכאים ופחות ברגעים הטובים והמשמחים. אז זה נראה ככה. אני אולי לא מרוצה מהשירות הצבאי שלי, וחושב שהייתי יכול לתרום הרבה יותר במקום שכן היה מתאים לכישורים שלי, אבל בסופו של יום אני חי פה, אני חלק מהמקום הזה, וגם בלי יותר מידי רצון התאהבתי באנשים פה, ככה שאני בכלל לא יכול להגיד שהיה לי רע. זה לא שלא ניסו לעשות לי רע בכל מחיר... לא בכוונה, אבל אין מה לעשות, מעולם לא הצלחתי להבין את הצבא ואני לא חושב שהגיע היום הזה, אז הייתה לנו מערכת יחסים מאוד שבירה עם לא מעט שיחות של 'יחסנו לאן'. ואני כנראה אמשיך לעוד קצת קבע. 

אז בנימה כייפית זו - אני אאחל לעצמי לשנה החדשה שתהיה טובה יותר, שאני אצליח להיות אדם טוב יותר, להתעלות מעל הדברים הקטנים שמעצבנים אותי, ושאני אצליח למצוא את הכיוון שאני כל כך מייחל למצוא, שכל האנשים שאני אוהב יהיו בריאים ומאושרים ושיהיה שלום עולמי! ולכם - שני הקוראים וחצי שלי - שנה מלאה בהרפתקאות וחוויות מעצבות דרך, שנה שבה תגשימו את עצמכם בכל צורה שתבחרו, שנה שלא תתבזבז על מחשבות ועל 'מה היה אם', אלא שנה של עשייה והחלטות מוצלחות. שנה בה לא תצטרכו להתרפק ברגעי נוסטלגיה כי יהיה לכם הווה מדהים עם כיוון מעולה לעתיד. שנה טובה ומתוקה, של דפים חדשים ואנשים אהובים שלא ישאירו אתכם אף פעם לבד. 

ועוד דבר אחד אחרון, שמתקשר לדברים שאיחלתי לעצמי לשנה חדשה לפני שלוש שנים כמעט, איי שם בפוסטים ישנים, רגע לפני שהתגייסתי, כל מה שרציתי לדעת ששנה אחת קדימה אני עדיין בסדר. שאני לא עצוב או מדוכא, שאני לא לבד. חבל שלא יכולתי להיות קצת יותר רגוע, או לשלוח לעצמי מסר מעתיד כי עכשיו שלוש שנים קדימה אני יכול להגיד בלב שלם שזה היה בסדר, ואפילו יותר מזה. זה היה חוסך לי הרבה שעות של לחץ