והרי ידעתי שבבוא היום גם כאן אסגור ואסיים מוקדם מן הרגיל.
זה היה רק עניין של זמן. שנה, שנתיים. בסופו של דבר מבינים. אני חושבת שאחרי כל כך הרבה בלוגים ונסיונות הבנתי שאני כבר לא שייכת לכאן. יש הרבה דברים טובים בישראבלוג, בלי ספק, אבל גם הרבה דברים רעים. הדברים הטובים שמורים אצלי, בפנים, אבל העניין הוא שאני יכולה לחיות גם בלעדיהם. ישראבלוג לא ממלא לי שום צורך שאני לא יכולה להשיג בחיים שמחוץ למסך. את הדברים הרעים לא נעים לי לפרט, ומצד שני אני לא רוצה להיות חלק מהם. ולכן אני עושה את הבחירה שלי, בפעם המי-יודע-כמה, לעזוב את ישראבלוג. רק שהפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות, אני יודעת בבירור שלא אחזור יותר. לא נשאר כאן כלום בשבילי.
אז אני מניחה שזהו. זה מצחיק, כי אני זו שהמלצתי לכמה אנשים לבוא לכאן, או יותר נכון למישהי אחת מיוחדת. ועכשיו קצת עצוב לי שהיא כאן, כי המקום הזה כבר לא כל כך טוב בשבילה. או בשבילי. אבל אני רוצה להאמין שהיא תעשה את הבחירה הנכונה ותעזוב. תפרוק הכל במקום אחר, כמו שצריך לקרות. הייתי רוצה שתפרוק אצלי, להקל עליה, אבל אני יודעת שזה לא יקרה וחבל סתם לקוות למשהו שלעולם לא יתממש. בהצלחה, בכל מקרה.
כבר מזמן עברתי לדפדפות, למסמכי וורד ולעוד כל מיני פלטפורמות שלא כוללות בתוכן את ישראבלוג. כשכתבתי, זה תמיד היה מהנייר אל הבלוג, כמעט ולא מצב הפוך. עכשיו זה פשוט ישאר על הנייר, כמו שצריך. ולכן זה היה רק עניין של זמן, החלטה שנבנתה לאט אבל ניצבת בנויה לתלפיות.
ועכשיו אני סתם מקשקשת. בסך הכל רציתי לומר שאני עוזבת, למי שאכפת לו. לא יודעת אם יש כאן מישהו כזה (או אם נהיה יותר מציאותיים - מישהי, כי הבלוגרים הזכרים המעטים שיש כאן לא יטרחו לבוא דווקא לכאן). אבל שיהיה.
להתראות :)