טוב אז אחרי הזנחה של חודשים על גבי חודשים, החלטתי לחזור לעדכן בבלוג מדי פעם.
בדיוק לפני שבועיים נחתתי חזרה בעיר שכבר הפכה לבית שני, אל המראות המוכרים של הירוק הטרופי, הים מסביב, אינסוף גורדי שחקים ואורות מנצנצים בלילות. אחרי פרידה עצובה מהמשפחה, טסתי לאמסטרדם (שדה תעופה מטופש להפליא) ומשם להונג קונג (כמובן שמתוך טיסה מלאה בהולנדים שנראים טוב מי שישבו לידי יהיו זוג זקנים). פגשתי את מקסים (פינלנד) בתור לאימיגריישן (של התושבים, כמובן. ללכת לתור הקצרצר כשכל הזרים האחרים עומדים חצי שעה בתור זה אחד הדברים). הגענו לקולג' שלישיים, הכל היה די נטוש וריק אבל קצת שמחתי שיש לי קצת זמן עם עצמי להתרגל חזרה והכל. אחרי שלושה ימים מלאים בפגישות מאושרות, חיבוקים, סיפורים, השלמת פערים ועשיית שטויות, חזרנו ללימודים. קל זה לא היה, אבל מתרגלים די מהר. השבועיים האחרונים היה עמוסים בפגישות ותכנונים לקראת שבוע האוריינטיישן של הפירסטיירז, שאותו אחנו מארגנים כמובן. אני מארגנת את גיימס נייט, שבו משחקים כל מיני משחקים מצחיקים ומכירים אנשים חדשים, ואת ICE, ערב התרבות הבינלאומי. חוץ מזה אני גם עומדת לצאת למחנה עם הפירסטיירז, שלושה ימים על אי בודד איפשהו בים ליד הונג קונג :) בסופשבוע שעבר יצאנו לארוחת ערב עם המשפחה של סופי שבאו לבקר, ואכלנו אוכל מעולה (הנה משהו שאני לא שמחה לחזור אליו - האוכל של הקנטין.) וחוץ מזה נהנינו ממש, היה ערב מצחיק בטירוף. אחר כך גם ירדנו לחוף עם כולם לבלות פעם אחרונה רק השנה שלנו לפני שכל הפירסטיירז מגיעים. ביום ראשון הצטרפתי לאימון הראשון של Lion dance שזה ריקוד סיני, לא בדיוק ריקוד, קצת קשה להסביר אז פשוט תצפו בסרטון הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=p04hLHezmdY&feature=autoplay&list=UUXd34Qroo48dOHfkRLYCFXA&playnext=1
האמת שזה קשה בטירוף וכל השבוע בקושי הצלחתי לזוז מרוב שהשרירים שלי היו תפוסים (באמת שזה קשה ברמה שלא תיאמן!) אבל נהניתי ממש כי למרות שזה מאמץ פיזי גדול זה עם אנשים שאני אוהבת (אני ואילהם זוג, היא הזנב ואני הראש) וגם כשאנחנו סובלים בתרגילי כושר אנחנו צוחקים ומשחקים משחקים מפגרים חח.
האימון שלנו הוביל לסיפור אחר, כי סופיה הצליחה ליצור לעצמה שלפוחית על האצבע ואז כשהיא התפוצצה היא הזדהמה. היא לא ממש דאגה בקשר לזה עד ליום רביעי בלילה, כי היד שלה היתה נפוחה והיה מין קו אדום מהיד עד המרפק שלה. מאגאן ראה את זה והודיע יש שאנחנו נוסעים לבית חולים ושם גילינו שיש לה לימפוניטיס, זיהום בבלוטות הלימפה. בחורה מוכשרת, אני יודעת. אז הם היו צריכים לחפור לה לתוך הפצע כדי להוציא את הרקמה שהזדהמה, בקיצור טירוף. החלק הצחיק הוא שהרגשנו כאלה מגניבות לעזוב את הקולג' אחרי 9 באמצע השבוע, וגם מאגאן (ראש הבית שלנו) הוא אחד האנשים המצחיקים ושכנענו אותו לשלוח לכולם את הרשימות של באיזה חדרים הפירסטיירז לפני כל הבלוקים האחרים ולקרוא למייל "החלומות שלכם מתגשמים...." (אתם צריכים להבין, כל הקולג' בטירוף לדעת מה קורה עם הפירסטיירז ואיפה הם יהיו וכל זה).
רק אני בחדר של 4 סקנדיירז, אז זה טיפה פחות מעניין אותי.... השנה אני עם סופי (מלזיה) וקרטר וטיפאני (HK). האמת שזה חדר מעולה, אנחנו מסתדרות ממש טוב ורמת הטמטום פה מרקיעה שחקים. יש לנו שיחות הזויות בשעות הזויות ואנשים הזויים שבאים לבקר.
אתמול למשל, היה אחד הערבים הכי מצחיקים בחיים שלי. יש קבוצת פייסבוק לפירסטיירז החדשים שבאים, ולפני שבוע מישהי מקפריסין הצטרפה לקבוצה. היא נראית ממש טוב אז כמובן של הבנים התרגשו ודיברו עליה, ואז אתמול בלילה גילינו שהיא לא מופיעה ברשימות של אף בלוק, ושהיא לא ברשימת הפירסטיירז שצריך לאסוף משדה התעופה, שהיוונית בפרופיל שלה היא של גוגל טרנסלייט ושיש לה רק חברים מLPC בפייסבוק וגילינו שהיא מזוייפת! היא לא באמת קיימת (ואם היא קיימת, היא לא באה לקולג'.) מישהו אשכרה הצליח לעבוד על כולם במשך שבוע וגרם לכולם להאמין שהיא אמיתית! אז כמו שאתם רואים בלילה לפני הפרזנטציה שלי הייתי עסוקה בחשיפת מזימות :)
היום היתה הTOK prsentation שלי שעשיתי על אתיקה רפואית, אתמול נשארתי עד שלוש וחצי בלילה כדי לסיים אותה (טו בי פייר, התחלתי אותה אתמול אחר הצהריים כשיש אנשים שעבדו על זה כל הקיץ). היא עברה יחסית בסדר, לא ממש איכפת לי כל עוד אני אעבור.... ואז היום התעוררתי ב8:27 כשהייתי צריכה להיות שם ב8:30. (אבא היית מתגאה במהירות שבה התארגנתי.) (למרות שהשיער שלי נראה זוועה ומצלמים את הפרזנטציה הזאת ושולחים לIB).
הפירסטיירז מתחילים להגיע.... אני שמחה שהם באים ומתרגשת אבל מצד שני הכל מרגיש כל כך נוח ורגוע כשזה רק השנה שלנו ואני מכירה את כולם וכולם מכירים אותי ואת יודעת מי החברים שלך והכל מוכר ופשוט.
עכשיו צריך להכיר 130 אנשים חדשים, לזכור את השמות שלהם ומאיפה הם באים, להיות נחמדים אליהם והלתחבר איתם. לא קל...
הם מתחילים לפלוש לקמפוס ברגעים אלו ממש!
טוב אני אלך לישון. מחר מחכה לי אימון נוסף של ליון דנס, איזה כיף עד שהשרירים שלי קצת השתחררו (תבינו שלא הייתי מסוגלת לרדת או לעלות במדרגות כל השבוע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!)
אוהבת המון המון,
מאיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
