למרות שעברו כבר שבועים מאז שנפרדנו אני עדיין מרגישה פגועה.

קשה לי לצאת מזה.

אני מרגישה דחויה ומושפלת.

מה לא בסדר בי?

מה גרם לו לברוח ככה?

במהלך כל התקופה הזאת שאלתי את עצמי אם הייתי לא בסדר.

כולם פה אחד אמרו שאני הייתי בסדר גמור והתגובות שלי היו הגיוניות, אבל מצד שני הקשר התקדם מהר מידי.

כנראה שזאת היתה הטעות. התקדמנו מהר מידי.

הרגשתי שהקשר הזה רציני, לפחות זה מה שהוא נתן לי להרגיש.. 

הוא נתן לי הרגשה שהוא רואה אותי לטווח ארוך, דיבר איתי על העתיד.

ופתאום ברגע אחד הכל התנפץ.

כל ההתלהבות ירדה בדקה אחת.

בימים הראשונים שזה קרה תהיתי אם הוא חושב עליי, אם הוא מתחרט..

הוא מתגעגע אליי? הוא מרגיש שהוא עשה טעות?

אני לא יודעת איך הגברים חושבים אבל אין סיכוי שהעניין לא הדיר שינה מעיניו.

זה לא הגיוני שלא.

הוא בטוח חשב על הדברים ותהה אם הוא עשה את הצעד הנכון.

שבוע אחרי הפרידה דיברתי עם אותה חברה שהכירה ביננו.

היא אמרה שהיא התאכזבה מאוד שזה נגמר ואפילו כעסה עליו. היא אמרה לו שהוא פספס בגדול.

היא אמרה שהיא הבינה ממנו שהוא פשוט נלחץ מהקשר. שהוא פחד שלא יהיה לו מספיק זמן להקדיש לי.

הוא פחד שניכנס לקשר יותר רציני ואז אני יפגע. 

אני יודעת שהוא נחלץ, עניתי. 

אבל בתוך תוכי שאלתי את עצמי בגלל סיבה כזאת הוא העדיף לוותר עליי אחרי שהבן אדם התלהב ממני כל כך?

בהתחלה רמזתי לה שאם הוא נלחץ אז שידע שאין לו ממה, ואפש לקחת את הקשר יותר לאט.

היא אמרה שהיא תדבר איתו ותרחרח וככה השיחה נגמרה.

אחרי כמה שעות הבנתי מה עשיתי.

איזו טעות נוראה עמדתי לעשות!

כל כך התקשתי להאמין שמישהו ויתר עליי ככה עד שעמדתי להוריד את הכבוד שלי בשבילו, בשביל אחד שויתר עלי בקלות כזו.

התקשרתי אליה אמרתי לה שלא תדבר איתו.

היא שאלה למה,

אמרתי לה שאם הבחור היה מעוניין בי הוא היה מתקשר לשאול לשלומי, או שולח הודעה או משהו.. העניין לא צריך לבוא ממני.

היא ניסתה לשכנע אותי שזה לא ככה אבל התעקשתי.

היא אמרה שהיא מבינה וירדה מהעניין.

שעה אחרי שלחתי לבן אדם הודעה וביקשתי ממנו שיעביר אלי את הדברים שהשארתי אצלו בבית.

הוא השיב לי ואמר שיעביר את הדברים דרך אותה חברה.

קיבלתי את התשובה שרציתי לשמוע. הבחור לא בעניין בכלל. מחק אותי מהזכרון שלו.

מחק את החודש השלם ששיתפנו זה עם זה.

זה כאב.

אבל זה נגמר.

אני צריכה להמשיך הלאה,

אבל זה קשה.

יצאתי המון השבועיים האלה כדי לנסות להשכיח אותו מהזכרון שלי.

אבל זה לא הוא העניין. זה לא שהייתי מאוהבת בו מעל הראש.

זה האגו שלי.

הגאווה שלי נהרסה.

נשברה לרסיסים.

כל החיים אמרו לי שאני יפיפיה ואני יכולה לתפוס כל אחד, אבל עכשיו אני לא מרגישה ככה.

למעשה אף פעם לא הרגשתי כזו מדהימה כמו שעשו ממני.

עכשיו אני מרגישה פחות יפה, פחות מושכת.

בחורה כמו כל הבחורות.

אני צריכה חיזוקים,

אני צריכה חיזורים,

אני צריכה שיחפשו אותי קצת, שיגידו לי שאני כן שווה משהו..

איזה חוסר בטחון, איזו חולשה,

איזו הרגשה מגעילה................