מי שנוסע בימים אלה מירושלים לתל אביב עשוי לחשוב כי הושגה הכרעה בויכוח ההיסטורי אם יהיו בארץ שתי מדינות בין הים לירדן.  בכביש החשוב הזה , אולי החשוב ביותר בארץ, כבר יש שתי מדינות - מונפים שם הדגלים של שתיהן : דגל כחול לבן של מדינת ישראל ודגל לבן אדום של מדינת מע"ץ! כן מע"ץ! מאות דגלים מתנופפים ברוח זה לצד זה - דגל ישראל ודגל מע"ץ בשוויון גמור! איש לא יכול לטעון שדגל ישראל מקופח ומונף פחות מדגל מע"ץ!   ומי זה בעצם מע"ץ? אולי זה קיצור של המילה מעצמה? או אולי זה ראשי תיבות של "מדינה עצמאית"? מי זה מע"ץ שדיגלו שווה ערך לדגל מדינת ישראל? אולי זאת רק "מחלקת עבודות ציבוריות" במשרד לתשתיות לאומיות? ואם זאת רק מחלקה , אפילו לא אגף, מניין הזכות למלא את הארץ בדיגלה של המחלקה?  על פי חוק  - למי יש סמכות להניף דגלים בשטחים פתוחים? ואולי דגל מע"צ אינו שונה ממודעות פירסום של אירגונים ומוסדות שמע"ץ חייב , על פי החוק, לסלקם מצד הדרך?!

בקיצור  - מישהו צריך להתעורר ולשאול עד מתי "יום הזיכרון" ו"יום העצמאות" יהיו ימי הצדעה לדיגלה של מחלקת עבודות ציבוריות.

אגב - אם כבר הניפו את דגל מע"ץ , טוב יעשו אם יניפו אותו בחצי התורן. כי מי שקורא את דו"ח מבקרת המדינה על מע"ץ, מתחיל לבכות, כי השחור ממלא כל פינה.   לפני שלש שנים פירסמה המבקרת דו"ח קשה על מע"ץ והשנה שוב תאורים בלתי נסבלים של התעלמות מבטיחות הנהגים, ביזבוז מליוני שקלים, פיגור בלוח זמנים, אי סדר מנהלי , הפרעות לתנועה ונזקים למשתמשים בדרך.

ועוד מילה של ביקורת על המבקרת : הדו"ח הקשה מדבר על גורמים אלמונים במע"ץ שכשלו ובגללם נגרמו הנזקים. הדו"ח מזכיר חברות קבלניות שכשלו - אך גם הן אינן מוזכרות בשמן. מי ימנע מרשות מקומית להעסיק מחר את הקבלן שהמבקרת קבעה אתמול כי נכשל? ומי יזיז ממקומו את המנהל האלמוני במע"ץ שנכשל? יש להניח שהמנהל הזה הניף השנה את דגלי מע"ץ בכביש מתל אביב לירושלים וגם בשנה הבאה הוא יחייב אותי לשמוח עם דגלי המעצמה הקרויה מע"ץ.

                                                                        שודר 13.05.97 

בשבוע שעבר בשעה הזאת שמעתי על אסון המסוקים . ידעתי שמדובר באסון והדחקתי את המחשבה על גודלו. רק בבית , מול מסך הטלביזיה , כשתמונות האש והשברים חזרו ונשנו, ופני האנשים היו אפורים - חדרה להכרתי הידיעה שאין זאת "עוד תאונה" אלא אסון לאומי.

אסונות לאומיים, כך למדתי מן ההיסטוריה, מטים את הזרם ההיסטורי. דברים שהיו עד כה בבחינת "דרך המלך" זורמים אחרת. משהו משתנה בו בעם שארע לו אסון לאומי. אבל אינך מזהה את השינוי מיד ובוודאי שאינך יכול להצביע עליו בשבוע האבל. ניתן רק לקוות שמן האבל הנורא, מן האסון , ימשיך העם לזרום נכון יותר.

למשל , ניתן לקוות שראשי הציבור החרדי יתכנסו בביתם ויתנו לעצמם דין וחשבון. עם שלם חרד, עם שלם דואב ובוכה - והם מחוץ למעגל. בניהם "מתים" באוהלי תורה והם חרדים - ואין שום חרדה במחנה שלהם. ראש הממשלה ואישים אחרים אמרו ש"שבעים ושלשה הנופלים באו מכל שכבות העם" - ולא היא! סוציולוגים ודאי עוד יחקרו את הפרופיל המדוייק של המשפחות שגידלו בנים נפלאים כאלה, אבל כבר מן הפרסומים עד כה ברור לגמרי שהם בנים של מה שפעם קראנו - ארץ ישראל היפה. אותה שכבת אוכלוסיה שאוהבת את הארץ דרך הרגליים. משפחות שמאמצות עולים, שאיכפת להן מאיכות החברה ואיכות הסביבה , שילדיהן מתחנכים לתת ולא רק לקבל - לתת ולא רק לקבל. זאת השיכבה הליברלית בהשקפתה, שחורקת שן מול ההיתנשאות וההסתגרות של התנועות החרדיות, מקטרת מול ההשתמטות של המתפנקים, מסתייגת מן הקנאות מימין ומשמאל, משלמת הרבה מסים ועושה בשקט מה שמכונה "בניין הארץ".

נדמה לי שרבים באוכלוסיה הזאת מצפים שמחנה המרכז הליברלי, המתון, יגדל וילך ויזרום בעוצמה.  שמנהיגים חדשים יזרמו אל האמצע, אל המשותף, אל המאחד והמחזק. שמנהיגי חברה ומשק, יותר יצירתיים, יותר צנועים, יותר פתוחים אל כפר העולם - יתפשו יותר עמדות שילטון.  אולי זה יהיה הנתיב שאסון המסוקים יסיט אליו את זרם ההיסטוריה.

                                                                                                                       שודר 11.02.1997   

גם החודש דרשה ממני עירית ירושלים לשלם יותר משמונה מאות שקלים  בעבור המים שצרכנו במשך חודשיים. העיריה העריכה כי בכל יום השתמשה משפחתי בשני מטרים מעוקבים מים ומכאן שעלות המים כששה שקלים וחצי למטר מעוקב. מים שהעיריה קונה בשקל וארבעים לערך, היא מוכרת לי , לאחר שהיא מוסיפה לחשבון , על כל מטר מעוקב עוד חמשה שקלים. מיקי מירו אומר לי כבר זמן רב שכדאי לי לקנות נפט ולבנות מתקן פרטי להמתקת מים - ועוד אצא ברווח שהרי מחיר המתקת המים זול מן המחיר שעירית ירושלים דורשת ממני.

בנסיבות האלה שמחתי לשמוע כי ועדת הכלכלה של הכנסת מחוקקת חוק שיקים רשות ציבורית למשק המים והביוב, בדומה לרשות הציבורית לחשמל. על פי הצעת הממשלה הרשות הציבורית למשק המים היא , ולא עירית ירושלים ולא שום רשות מקומית אחרת - ולא חברי הכנסת - היא שתקבע את מחיר המים לצרכן.   שני דברים חשובים מאד עשויים להתרחש : המים יפסיקו להיות מכשיר לסחיטת כספים מן התושבים כדי לממן את המנגנון העירוני. רשות ציבורית מקצועית תקבע למים מחירי עלות ותקורה - ולא עוד.      דבר שני חשוב לא פחות - נציגי החקלאים יפסיקו לשבת על הברז העירוני. החקלאים יפסיקו לקבוע מחירי מים לרוב הציבור. זה מוזר - אבל עשרות שנים נקבעים מחירי המים הבסיסיים בועדת משנה של ועדת הכספים , והקובעים הם כמובן חברי כנסת מן המגזר החקלאי. והציבור העירוני שותק כאילו מילאו את פיו מים.

בקיצור - בועדת הכלכלה מכינים לנו חוק טוב שיעשה סדר במשק המים. שמחתי לשמוע שיושב ראש הועדה המכינה את החוק, ח"כ פורז, דורש שהרשות למשק המים תהיה חלק מן "הרשות למשק החשמל". בצדק רב טוען פורז שאין צורך להוציא כספים על עוד רשות פיקוח. הרשות למשק החשמל פועלת כבר ארבע שנים והיא עושה עבודה מקצועית טובה. איך אני יודע? היא הורידה את תעריפי החשמל, אבל יותר מזה - ועד עובדי חברת החשמל יוצא בזעקות נגד הרשות. זה אות מובהק שרשות החשמל עושה עבודה נאמנה.   אז אם אתם רוצים שמחירי המים יקבעו בידי אנשי מקצוע הגונים, חזקו את ידיו של חבר הכנסת פורז שיחוקק חוק לכינון רשות פיקוח אחת לחשמל , למים ולגז - כנהוג בארצות המתוקנות , וכלנו נצא נשכרים.

                                                                                                      שודר ב"שעת חברה" 26.01.2000