חיפושיות קצביות

אתמול אנחנו, הבני דודים שלנו וסבא וסבתא שלנו נסענו לנו לתמימותינו לירושלים לבני דודים הדתיים שלנו. לאף אחת מבנות דודתי ואנוכי לא הייתה חצאית, לכן הלכנו לנו בחולצות ארוכות ומכנסיים ארוכים.

בילינו ואכלנו בבית דודתי (שם היו 18 וחצי מתוך ה-19 וחצי בני דודים שלי+הנשים של כמה מהם+הגברים של כמה מהן+הילדים של כמה מהם+כמה חברים של המשפחה והנשים בהריון שלהם=היינו הרבה), סעדנו בשולחן ארוך מאוד וכרגיל (כמו בארוחת הסדר) אכלתי רק אורז ותפוחי אדמה כי כולם חושבים ש'צמחונית' זו אחת שאוכלת דגים, אבל דגים זה לא צמחוני בעליל!

בכל מקרה, סעדנו לשובע (חוץ ממני) ואז דודה שלי ושתי בנות דודות דתיות שלי וכל הבני דודים הקטנים ואני עלינו לגן השעשועים המלבב שליד ביתם.

כשאני ובת דודתי (החילונית) עלינו קצת באיחור, ראינו את בת דודתי (החילונית) בת ה-9 (שרון) בוכה בכי מר. שאלנו אותה מה קרה, היא אמרה שלא קרה כלום והמשיכה לכיוון הבית.

היינו קצת בגן השעשועים, דיברתי עם בנות דודות היה נחמד, ואז שרון חזרה וניגשתי אליה.

אני:"שרוני, מה קרה?"

שרון:"ירקו עליי"

אני:(מזועזעת)"מה?!"

שרון:"כן, שני ילדים בערך בני 14, הם ירקו עליי ואז קראו לי ערבייה"

בשלב הזה ממש רציתי לתת לשני הילדים האלו ברכית לאזור המפשעה, לצורך ההבנה, שרון ממש לא נראית ערבייה, והיא לבשה מכנסיי ג'ינס ארוכים רפויים מאוד וחולצה ארוכה, כך שזו גם לא הייתה איזו התגרות שתעליב אותם.

יותר מאוחר, ילד אחד, קטן, בן חמש לכל היותר הלך ליידנו וירק על הבן דוד הכי קטן שלי סתיו (בן השלוש) כי לא הייתה לו כיפה ולא היו לו ציציות. אבל זה היה מצחיק, כי סתיו עכשיו במין תקופה כזו שהוא יורק על מי שמעצבן אותו, אז הוא ירק על הילד החצוף בחזרה.

יוסף, הבן הבכור (בן ה-9) של רחל (הבת דודה הכי גדולה שלי) הלך בזעם לבית של שני הילדים האלו שירקו על שרון, נזף בהם, צעק עליהם, ודרש להחליף מילה עם ההורים שלהם, חמוד.

באמת לא חשבתי ולא אפילו שקלתי שזה יקרה, ואני לא מאמינה שככה מחנכים את הילדים החצופים חסרי השכל האלו.