חיפושיות קצביות

יש לי אח גדול, הוא עכשיו בן 17 וחצי.

יש לו רעמת תלתלים שחורה מרשימה, יש לו זיפים ועגיל בגבה, הוא תמיד הולך עם בגדים מרושלים.

היינו חברים הכי טובים במשך כל ילדותינו עד שהוא הגיע לגיל ההתבגרות....זו הייתה תקופה נוראית שבה לא זכיתי ליחס מצידו, אפילו לא יחס שלילי.

לא דיברנו, לא הסתכלנו אחד לשנייה בעיניים, אבל תמיד דאגתי לו, אפילו בלי ידיעתו, בימי שישי הייתי נשארת ערה עד שהוא חזר מבילויי הלילה שלו, הכנתי לו אוכל כשהוא היה חולה...

אבל עכשיו, אנחנו מתחילים לחזק את הקשר ביננו, אנחנו מדברים, אני כבר לא חוששת מהתגובות שלו לכל מיני דברים....ואין מה להגיד, הוא האח שלי, וגם אחד משני האנשים שחשובים לי ואהובים עליי בכל רחבי העולם כולו (הוא ואחי הקטן).

הוא באמת אדם מיוחד, שקט, עדין, טוב לב, יצירתי, חבל שלא כולם רואים את הצדדים האלו בו.

יש לי שתי חברות, שתיהן הן החברות הכי טובות שלי בכל העולם, יש בין שלושתינו קשר מיוחד, הן מוציאות ממני דברים שלעולם לא ידעתי שהיו בי, ואני כל כך אוהבת אותן ומוכירה להן תודה.

אבל, שתיהן החליטו שאחי הגדול, יזהר, מפחיד ברמות בלתי מתוארות, שהוא היפי מסריח, סטלן, שהוא רוצה להרוג אותן ולאכול אותן לארוחת ערב.

כל פעם שאנחנו מדברות עליו, הן אומרות עליו דברים לא נכונים, ואפילו מעליבים ולמרות כל התחינות שלי שיפסיקו לפחד כי אין ממה, הן מתנהגות כאילו שהוא האדם הנורא ביותר על פני אדמות.

הן לא מבינות עד כמה הוא חשוב לי, הן לא מבינות עד כמה אני דואגת לו, הן לא מבינות עד כמה שאני אוהבת אותו. במיוחד, ששנה הבאה הוא מתגייס, לקרבי, אני לא אוכל לישון בלילות, אני אבכה לתוך הכרית עד שארדם, כי אני כל כך אדאג לשלומו....והן פשוט לא מבינות את זה.

ואני רוצה שהן יבינו, כי הן חושבות עליו דברים כל כך לא נכונים וזה מרגיז שהחברות הכי טובות שלי שונאות ויראות מפני אחד משני האנשים שאני הכי אוהבת בכל העולם.

ואני צריכה לספוג את הדברים שהן אומרות עליו יום יום ולעשות כאילו שזה מצחיק....אבל זה לא