אני ידעתי שזה יעלה מידי פעם, ובאמת שזה בסדר.
אז נכון שזה קצת עצוב לי - אבל באמת שזה בסדר.
אני נורא מפחדת שתצחק עליי או שלא יודעת מה,
אני יודעת שזה יעלה מידי פעם. אין מה לעשות.
בחרתי ללכת בדרך האמת. אפילו אם האמת מרה.
כי אם אשקר - שום דבר טוב לא ייצא מזה.
פשוט הנושא הזה קצת כואב לי.. הלוואי שתבין את זה.
ושוב אני יודעת שזה יעלה מידי פעם אין מה לעשות
פשוט קצת כואב לי... והנושא הזה באמת חרך את הנשמה שלי באמת.
אפילו אפשר להגיד שאני מתביישת בעצמי קצת על זה.
הייתה לי תקופה שפחות חשבתי על זה, הייתה לי תקופה שממש חשבתי על זה - בכל מקרה. אני בתוך הנפש שלי סבלתי מזה. וזה חרך לי את הנפש. - עד ש..
המרצה איריס דיברה על איזה משהו. על "אל תימסרו לחברות שלכן פרטים על החיים שלכן אם הן לא מספרות דבר"
והמשפט הזה הסביר דבר אחד או שניים.
והחלטתי לשתף אותך בכמה מילים בפייסבוק
וביקשתי שלא תזכיר את זה ולא תדבר איתי על זה.
לא רציתי להגיד לך שזה כואב לי.
ושזה חרך לי את הנשמה, ואח שלי צחק עליי על זה, ושרע לי בנפש בגלל זה.
בכל מקרה. אמרתי לעצמי שחברים אפשר לרכוש כל החיים.
ואני צריכה להיות בן אדם טוב מיום ליום.
אני צריכה לדבר טוב , להשתדל לעשות דברים טובים, להיות בת זוג טובה לך וילדה טובה להורים שלי.
הרבה חוזק עצמי, הרבה דיבורים עם עצמי הרבה.. הרבה אמונה בעצמי ולהזכיר לעצמי מה אני שווה וכמה.
בעזרת האני הפנימי שלי אני יצאתי מכל המחשבות הרעות, שלא הפסיקו להעסיק את המוח הנשמה והנפש שלי.
לא דיברתי על זה עם אף אחד, מלבד הלב שלי.
ויצאתי מזה. היום אני מאושרת יותר, זה לא מעסיק אותי.
שמתי את העצב הזה בצד ואני מתמקדת באמת בטוב ובדברים שעושים לי טוב.
ויותר טוב לי מאז ששיתפתי אותך.
הייתי מספיק זמן כאובה.. עכשיו אני שמה את הכאב בצד ועסוקה בלהיות אדם טוב יותר מיום ליום.
וזהו.. ביקשתי מבורא עולם הקלה והוא באמת הקל עליי.
רק תעשה לי טובה..
אל. תזכיר. את. זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: