ביום ראשון זה קרה ראיתי אותה , אישה מבוגרת שישבה לצידי באוטובוס ודיברה לעצמה .
אדם אחר היא מסתכל ולא מבין אבל אני ? לצערי הזדהתי איתה .
כ"כ מסובך כל העניין הזה .
לפני חודשיים שהלכתי לבדיקה העזתי לספר משהו שאיתי כבר כמה שנים , עוד מגיל קטן .
כתוצאה מכך קיבלתי כדורים חדשים , את הכדור קלופיקסול לא כ"כ ידעתי למה הוא בדיוק
אז עשיתי גוגל וכנראה שזה תרופה לסכיזופרניה .
סכיזופרניה ? אני ? איך בדיוק ..
מגיל קטן אני סובלת מסוג של חרדת יתר , מבטים של אנשים , מחשבות שלא בהכרח נכונות , חשיבת
דברים לא הגיוניים , בניית דמות חדשה .. והכי שנוא עליי זה העובדה
כשאני יושבת לבד אני מתחילה לדבר לעצמי .
מה הקטע הזה ? לשבת בחדר , לדמיין דמות מסויימת ולדבר איתה , לבכות איתה,לנשק ולחבק פאקינג את האוויר !!
כולם מדברים לעצמם לפעמים , אבל להפוך את זה לבסיס קבוע ? יומיום?במשך שנים ..
עוד מגיל קטן זה ככה , בהתחלה הייתי מדברת לחפצים מסויימים ולאט לאט זה הפך לכל דבר .
אףפעם לא סיפרתי את זה .
אני לא רוצה שיחשבו שאני משוגעת , בגלל זה אני מסתירה מידע מהפסיכיאטר .
אני יודעת שזה לא טוב אבל אני לא מוכנה לקחת סיכון.
תמיד היה לי את הפחד שזה יחמיר .
בנתיים אני שולטת על זה אבל בעוד כמה שנים ? מה יהיה אז .
אני אהפוך להיות כמוה ? כמו אותה אישה שדיברה לעצמה לפני אנשים ?
אני לא רוצה את זה !
זה הפחד הכי גדול שלי , שאני כבר לא אוכל לשלוט בזה .
את הדיכאון כבר קיבלתי והבנתי אבל את זה ? אני לא מוכנה לקבל !
קרה לי פעם אחת שישבתי בסלון ונזכרתי במשהו מעצבן שהמורה עשתה .
ולבד זה קרה , התחלתי לדבר כאילו היא שם יושבת מולי ומקשיבה לי שבעצם אני מדברת לאוויר ..
לאט לאט הרמתי יותר את הקול ממש התעצבנתי .
שסיימתי לדבר איתה שמעתי קול , הזזתי את הראש וראיתי את אחותי הקטנה , יושבת בשולחן אוכל
מסתכלת עליי במבט לא מבין ושואלת מה זה היה עכשיו ?
קפאתי !
לא ידעתי מה להרגיש , מה לומר , איך לצאת מזה .
לא האמנתי שמישהו ראה אותי במצב הזה , לא ידעתי איפה לקבור את עצמי .
התחלתי לצחוק מרוב לחץ והמצאתי לה שאנחנו מעלים הצגה בבצפר והתאמנתי .
הלוואי וזה היה נכון .
הלוואי וזה היה משחק או סוג של מסכה ולא אני באמת .
אני חייה עם זה כבר כמה שנים .
אין לי מושג מה זה או למה זה , אני רק רוצה שזה יגמר כבר \:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: