Lost in my mind

הייתי מעדכנת באופן מרשים אם היה לי כח 

אבל אין לי.

פאקינג שנה. אני בשוק שזכרתי את הסיסמא שלי בכלל.

יש מין קטע כזה שמערכת יחסים זה נוח. מאוד.

הכל יחסית ברור- אני יוצאת מהצבא לסופש

ובסופש אני באה אליך או אתה בא אלי או מטיילים בין שני הבתים.

הכל טוב ויפה 

ובעיקר ממש מסודר.

מאז שנפרדנו כל הזמן אני מספרת לעצמי שאני יודעת להיות לבד

ואני באמת קצת יודעת 

אבל גם קצת לא.

אני מגיעה לסופש והוא יכול להיות נפלא והוא יכול להיות נורא

אין לי משהו ברור ואני ממציאה את עצמי מחדש כל פעם

או שלא. ואז יש לי סופש סתמי ומיותר.

והעניין הוא שבצבא אני אמורה לחכות כל השבוע לסופש שיגיע

אבל אין לי מה לעשות בסופש אז מה עשינו עם זה שהוא הגיע.

אני מנסה להפסיק לעשן עכשיו אז אפילו את זה אני לא יכולה לעשות.

זה לא שאתה חסר לי, המשמעות של קשר זה מה שחסר לי.

ועכשיו הרי יש לי קשר אבל הוא לא נותן את המסגרת הנעימה והברורה הזאת.

אני מרגישה פתאום שאני קמה בבוקר ומתוך הרגל מתלבשת יפה

אבל אין לי סיבה.

מפחיד אותי שבלי בן זוג אני כבר לא מצליחה להסתדר.

כל כך מפחיד שכשהלכתי לבקר את הגרעין לשעבר שלי 

ממש התלבטתי אם אולי אני רוצה לחזור. 

פשוט כי זה אומר מסגרת.

פשוט כי זה אומר ביטחון.