Moments of inspiration

לא מאמינה שהרגע הזה הגיע - מחר מתגייסת!

אעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעאעא

אמונה יוצרת מציאות.

התהליך נמשך מעל שנה, כ"כ הרבה זמן נלחמתי רק על הזכות להילחם. עשיתי את זה לגמרי לבד, אבל הצלחתי.

והנה, מחר זה קורה! ופתאום עולות הרבה שאלות, ספקות וחששות...

אבל למרות הכל אני פשוט מאושרת 

קרקל? 3 שנים? רובאי 07? אני? כן, כן, הולכת להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי! 

תמיד זה נראה רחוק כ"כ, כשהיינו ילדים קטנים אמרו לנו שכשנגדל לא נצטרך צבא. אבל הנה, גדלנו, ועכשיו הגיע תורנו. פתאום זה נראה אמיתי מתמיד. אמא שלי שלחה כבר שני ילדים, ועוד מעט היא תשלח את שני ילדיה הנוספים, והבית יהפוך לבסיס קטן. זה הכאב הכי גדול שיש לאמא, אבל מישהו צריך לעשות את העבודה ולהגן על מה שיש פה. אז אני הולכת להיות בגזרה מאוד חמה, בהחלט אחלה טיימינג להתגייס, אבל אני מבטיחה לתת את כל מי ואת כל מה שאני. אני גאה בצה"ל וגאה עוד יותר שמחר גם אני אהיה חלק ממנו. הגיע הזמן להפסיק לחלום, ולהתחיל להגשים.

וזה הרגע, הנה באה השעה (:

"בדידות נוראה היא לאבד אדם אהוב, אך מי שלא איבד אף אחד, הבדידות שלו נוראה עוד יותר".

המשפט הזה צמרר אותי וגרם לי להעריך יותר את העובדה שיש לי בכלל על מי לבכות. בשנים האחרונות פגשתי פעמיים את המוות. פעמיים שהקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים, פעמיים שהרגשתי איך חלק ממני נקבר באדמה. איבדתי שני אנשים שמאוד אהבתי, וכאב האובדן הוא הכאב הגדול ביותר שיש והוא תמיד יהיה שם, ילווה אותי עד הסוף. התחושה הזו שלעולם לא תרגיש שלם שוב, שאנשים יוצאים מחייך לתמיד. אבל היום אני יכולה להיזכר בהם ואפילו לחייך מעט, כי אני מאושרת שהם בכלל נכנסו לחיי, שזכיתי להכיר אותם, גם אם זה לתקופה קצרה.

אז בשביל כל מי שאיבד - אני רוצה לומר שיש לכם עוד בשביל מה לחיות, אם זה למען עצמכם או כדי להמשיך את דרכם של אלה שאהבתם. מוטלת עליכם המשימה לא לתת להם למות. אם זה בלבכם, במחשבותיכם או במעשיכם. וזו הנחמה היחידה , שכל עוד מישהו זוכר אותנו - אנו חיים. ובעוד כמה ימים, כאשר אתגייס, אמשיך את דרכם של אלה שהיו ואינם, של אלה שהקריבו את חייהם כדי שאוכל לחיות כאן. אני אשמור על הערכים, האמונה ואהבת המולדת. כל אותם הלוחמים ימשיכו לחיות בתוכנו, עצם זה שאנחנו חיים היום בישראל כבר אומר שמותם לא היה לשווא.

"כמו כוכב שמתאבד ביום, לא תראו אותי נופל פתאום"