אני מנסה להתחבר למקום השקט והרע שלי, לחפור בסיבות ותירוצים ולמצוא איפה החוטים שמפעילים אותי מתחבאים, אבל אני גם לא רוצה להתעורר מההזיה היפה הזאת.

דאגות קטנוניות, הוא לא ענה הוא כן ענה. טוב לי. למה לי לבדוק מה יש מתחת לאדמה בכלל? גם כשזה צועק ומבקש שאני אגלה אותו, "הנה הפחד שלך והחוסר שבך", אני אניף את היד ואנקה את האוויר שמסביב עד הסבב הבא

בעוד... 3,2,1

התקופה האחרונה היתה מקסימה אלי, מלטפת ועוקצת ושורפת ומנשקת. 

חוויתי אותו, חוויתי אותי. 

התעוררתי מתרדמה וכתבתי שוב, ניסיתי, וזה יצא שונה מהפעמים האחרונות.

הצפון נותן לי אוויר נקי וטוב ואני בתמורה מבקשת מהרגליים שישארו על האדמה.