|
| 1/2014
"הסתכל על האופק והמשך לחפש חיים" [סיפור]
החלטתי לכתוב סיפור מכיוון שאין לי פוטושופ כרגע.
אני גרועה בלכתוב סיפורים, תראו זאת בכתיבה שלי
ואם הסיפור לא מובן לכם אז הוא לא מתחיל בצורה של מספר את כל הפרטים זה יבוא בהמשך
"הסתכל על האופק והמשך לחפש חיים"
"...אני לא מבין איך זה שהבן אדם שהכי חשוב לך, נעלם מחייך כאילו לא היה בהם...
כל זיכרון איתו נהיה כמו חלום, חלום שבסופו של דבר נשטף בדמעות, דמעות של כאב.
כל האמת שאתה צריך להתמודד מולה נהייתה כמו סיוט אחד גדול...
המציאות השתנתה לחלוטין ואף אחד לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה..."
שנתיים חלפו מאז...
אני תמיד נזכר ברגעים שעוד היית איתי... שיכולתי לחוש אותך, שיכולתי להרים אותך הכי גבוה לשמיים!
להגיע לענפים של העצים, תמיד אהבת את זה, זה העלאה לך חיוך ענק על הפנים...
אומנם החיוך הזה היה נמחק מהפנים שלך מהר, כי היית מתעצבנת מהר, זה גרם לי לחייך...
אני זוכר שאמרת:"אוף, אבא! אני רוצה לגעת בציפור הכחולה, עכשיו!"
ואז הפרצוף שלך התקווץ ושילבת ידיים בצורה מורגזת ואחר כך צחקנו ביחד.
ואז... נעלמת... זהוא החלום המאושר שלי הסתיים, הגיע הזמן לחזור למציאות את לא איתי יותר...
את "נעדרת" כבר כשנתיים, החיים השתנו מאז הרבה. הדמעות התחילו לנזוג במורד לחיי.
אוי פרל, איפה את?, אני שואל ותוהה, מיאוש שכבר השתלט על חלק ממני.
בקרוב ההמשך, אני ישמח לדעת מה אתם חושבים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
