ל"שיחת נפש" על המצב הנפשי שלי,ועל זה שאני מספרת לה שמאז שנכנסתי לטיפול הפסיכולוגי לפני שנתיים
לא באמת הפסקתי לחתוך רק ביקשתי מהפסיכו להגיד לה שכן,על זה שהמצב הדרדר אחריי הפסקת הטיפול ללחתוך
כל יום,על זה שאני לא חתכתי כבר חודשיים וחצי,ועל העובדה שהדימוי העצמי שלי בתחת.
(לפחות היא הודתה שהיו פעמים שהיא חשבה על זה מתי שלא נתתי לה להכנס איתי לתא הלבשה וכו')
מה קרה הרגע?כי באמת לא האמנתי שיגיע היום שהשיחה הזו תתחיל(את האמת גם לא ממש רציתי)
מרגיש ככ מוזר,אבל גם סוג של שלווה שזאת הפעם השלישית ב4 שנים האחרונות שדיברנו על חתכים,והפעם הראשונה
שהיא לא בכתה בה.
גאה בעצמי קצת
עריכה 6\5
עכשיו שאלת השאלות היא כמובן "איך אני יכולה לעזור לך?",והתשובה היא לא מצאותית ולכן ככ כואבת;
קודם כל תחזירי לי את האנשים שאני ככ אוהבת ותעשי אותי יפה
שני דברים שלעולם לא יקרו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
