וואלה, לא.
מסיבות, חברים, סקס וסמים זה הדיבור.
סוף סוף השבוע המיוחל שחיכיתי לו.
נטול הדאגות.
יום הולדת בקרוב, איזה כיף.
אתמול היה לי ויכוח עם בנאדם שאני לא בדיוק מכירה על נשמות ונפש, אלוהים וגן עדן.
זה היה וויכוח של שעה אם לא יותר שהסתיים בכך שאף אחד מאיתנו לא הצליח לשכנע את האחר בדעתו.
אני שומעת מהרבה אנשים בזמן האחרון את אותן דעות על הנשמה והמוות וכל הקונספט של אלוהות באופן כללי.
פעם הייתי בטוחה שהבעיה היא בהם שמסרבים להאמין בחוסר התקווה, בעצם בכך שאנחנו לבד, כל אדם גורלו בידיו וכדי להתחמק מהמחשבה המדכאת הם משתמשים ברעיון של גורל, אלוהים ונשמות.
אבל עכשיו.. אני לא יודעת. אני כן בטוחה כמעט לגמרי שאין שום דבר מעבר לעולם הזה, שהעולם הזה הוא התכלית וצריך לנצל כל דקה שיש לנו כאן כי בסך הכל, אין הבטחות שזה לא הדבר היחיד שיש לנו.
אבל אני מתחילה לחשוב שהייתי מעדיפה להיות מסוגלת להאמין במשהו.
החיים לא היו נראים הרבה יותר פשוטים ככה?
כשאפשר להפיל את כל הצרות על יישות אלוהית כלשהי ולומר שזו החלטה שלו והכל לטובה? שהוא יודע מה הוא עושה?
כנראה שאני לא אדע אף פעם. או לפחות לא בזמן הקרוב.
כמה פאפים כדי לפתוח את הבוקר ועוד יום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
