יום הזכרון.
וערב יום העצמאות.
חשבתי הרבה מה אני רוצה לעשות ואיפה אני רוצה להיות.
במיוחד אחרי פולין,
הבנתי שיהיה הכי משמעותי ונכון אם אשאר בעיר,
איפה שהכל טוב ומוכר,
איפה שהמשפחה והחברים הכי טובים,
ונעשה על האש עם כל האנשים הכי יפים והכי מקסימים והכי אמיתיים,
ונצא למסיבה ונשתכר ונרקוד ונתמסטל כל הלילה ונרגיש בבית.
נרגיש במקום הנכון.
נהיה בבית, ביום העצמאות, כי אנחנו יכולים והם לא יכלו.
ולהם לא היה יום כזה.
ולהם לא היה אפילו יום אחד טוב שבו הם יכלו להרגיש חופשיים באמת.
Seasons are changing
And waves are crashing
And stars are falling all for us..
אם יש דבר אחד שתמיד יעשה משהו.. ותמיד יכאב. ותמיד ישמח. באיזשהו מקום...